תחנה בדרך לשלום | סיפור הפינג־פונג

Photo by Anderson Menezes Da Silva on Unsplash קרדיט

הקדמה:
בשנת 1971, בתקופה שבה שררה עוינות רבה בין סין לארצות הברית וכמעט שלא התקיימו ביניהן קשרים רשמיים, נפגשו במקרה שני שחקני טניס שולחן משתי המדינות. מחווה קטנה ביניהם זכתה לפרסום רב והתחברה לתהליך של התקרבות מדינית שכבר החל מאחורי הקלעים.

דרך הסיפור נחשוב עם התלמידים.ות על מה שיכול לקרות כשאנשים שנמצאים משני צדדים של עימות נפגשים כאנשים: האם מפגש אישי יכול לשנות את הדרך שבה הם רואים זה את זה? האם הוא יכול להשפיע גם מעבר לשני האנשים שנפגשו? ומה עוד צריך לקרות כדי ששינוי קטן יהפוך לשינוי רחב יותר?

השיעור הוא חלק מסדרת שיעורים העוסקת בשלום ובמפגש בין אנשים משני הצדדים של סכסוך.
המערך מלווה במצגת

מהלך השיעור

פתיחה: מה יקרה באוטובוס?

נציג תמונה ניטרלית של אוטובוס מלא בנוסעים, בלי להציג עדיין את התמונה ההיסטורית של שני הספורטאים, ונספר לכיתה:

השנה היא 1971. באותם ימים היחסים ארצות הברית וסין מדינות יריבות והיחסים ביניהן עוינים ומתוחים. אנשים משתי המדינות כמעט שלא נפגשו זה עם זה.
באליפות העולם בטניס שולחן שהתקיימה ביפן, שחקן אמריקאי צעיר עולה בטעות לאוטובוס הלא נכון. רק אחרי שהוא מתיישב הוא מבין שזה האוטובוס של הנבחרת הסינית.
באוטובוס משתררת דממה. כל השחקנים מביטים בו. אף אחד לא אומר מילה.

נשאל: 

• אם הייתן.ם השחקן.ית האמריקאי.ת – איך הייתן.ם מרגישים ברגע הזה? מה הייתן.ם עושים?
• אם הייתן.ם אחד השחקנים הסינים באוטובוס – איך הייתן.ם מרגישים ברגע הזה? מה הייתן.ם עושים?

נשמע שתיים–שלוש תשובות קצרות ונשאל: למה בחרתן.ם לפעול כך ולא אחרת?

נאמר:עכשיו נכיר את הסיפור האמיתי. זה קרה באמת והפך לסמל של התקרבות בין שתי מדינות גדולות.

הסיפור הזה הוא דוגמה לשאלה גדולה יותר: איך רגע קטן בין אנשים יכול להפוך לסמל, להזדמנות או לזרז בתוך תהליך רחב יותר של שינוי?

חלק א׳:  מה עושים.ות מול מי שלמדנו לראות כאויב.ת?

נאמר:
באוטובוס ישב גם ז׳ואנג דזה־דונג, אחד משחקני טניס השולחן הטובים בעולם. הוא ראה את גלן יושב לבדו והתלבט אם לגשת אליו או להישאר במקומו.

ז׳ואנג גדל בתקופה שבה ארצות הברית הוצגה בסין כאויבת וכאיום. במשך שנים הוא שמע מסרים וסיסמאות נגד ארצות הברית. שנים אחר כך סיפר שבאותם רגעים באוטובוס שאל את עצמו אם בכלל מותר לו ליצור קשר עם מי שנחשב בעיניו ל״אויב מספר אחת״.

נשאל: 

• מה יכול לעצור את ז׳ואנג מלגשת אל גלן?
• מה יכול בכל זאת לגרום לו לקום ולדבר איתו? 

לבסוף החליט ז׳ואנג לגשת אל גלן. הוא לחץ את ידו, שוחח איתו בעזרת מתורגמן והעניק לו תמונת משי של הרים בסין.

נשאל:  מה לדעתכן.ם עזר לז׳ואנג להחליט לגשת, למרות כל מה שלמד לחשוב על האמריקאים?
(סקרנות; אומץ; רצון לנהוג באנושיות; ההבנה שמולו יושב אדם ולא רק ״אויב״; האפשרות לפעול אחרת ממה שחונך לחשוב,  סיבה אחרת).
נשמע הסבר אחד או שניים. 

עכשיו נציג את התמונה ההיסטורית שבה גלן וז'ואנג נראים לוחצים ידיים ליד האוטובוס, ונשאל:

מה בתמונה מפתיע אתכן.ם ביחס למה שדמיינתן.ם אולי בתחילת השיעור?

נמשיך:
למחרת החזיר גלן לז'ואנג מחווה והעניק לו חולצה עם סמל שלום.
התמונות של שני הספורטאים משוחחים, מחייכים ומחליפים מתנות התפרסמו ברחבי העולם.
זמן קצר לאחר מכן הזמינה סין את נבחרת ארצות הברית לביקור במדינה. בהמשך התרחבו גם המגעים בין הממשלות, וב־1972 ביקר נשיא ארצות הברית ריצ׳רד ניקסון בסין.
חשוב לדעת שהמנהיגים של שתי המדינות כבר התחילו לחפש דרכים להתקרב עוד לפני המפגש בין השחקנים. לכן אי אפשר לומר ששני השחקנים לבדם שינו את היחסים בין המדינות. אבל המפגש שלהם הפך לסמל של האפשרות ליצור קשר במקום שבו קודם הייתה בעיקר עוינות וחשד.
(למידע נוסף)

חלק ב׳: איך רגע קטן הופך לשינוי גדול יותר? 

נשאל את הכיתה ונכתוב בקצרה את התשובות על הלוח:

• מה היה הצעד הקטן במפגש הזה?
  ז׳ואנג בחר לגשת אל גלן במקום להתעלם ממנו. הוא לחץ את ידו, שוחח איתו והעניק לו מתנה. למחרת גלן השיב לו במחווה משלו). 
• מה עזר לגלן ולז׳ואנג לעבור מחשד ושתיקה לשיחה ולקשר?
  (האומץ של ז׳ואנג לעשות את הצעד הראשון; הסקרנות והרצון לראות באדם שמולו יותר מאשר ״אויב״; המחווה האישית והתגובה החיובית של גלן; האפשרות לדבר בעזרת מתורגמן; והנכונות של שניהם להשיב זה לזה בכבוד). 
•  מה השתנה בעקבות המפגש?
  (ברמה האישית, השתיקה והחשד הפכו לשיחה ולקשר. ברמה הרחבה יותר, התמונות התפרסמו בעולם, המפגש הפך לסמל של התקרבות, ובהמשך הוזמנה הנבחרת האמריקאית לסין. חשוב להזכיר שהמפגש לא יצר לבדו את השינוי בין המדינות, אלא התחבר לתהליך מדיני שכבר החל). 

דמיינו מצב: 

• דמיינו שגלן וז'ואנג נפגשו, אבל אף אחד לא צילם אותם ואיש לא סיפר על כך לאיש. מה לדעתכן.ם היה משתנה, ומה כנראה לא היה משתנה?   
• ועכשיו דמיינו מצב  הפוך –  כולן.ם צילמו את המפגש והתמונה התפרסמה בכל העולם, אבל למנהיגי המדינות לא היה שום רצון להתקרב. מה לדעתכן.ם היה יכול להשתנות, ומה כנראה לא?
• מה היה צריך להתחבר כדי שהרגע הקטן באוטובוס יהפוך לחלק משינוי גדול יותר? 
• מי לדעתכן.ם אחראי על יצירת שלום? מה יכולים לעשות אנשים שחיים משני הצדדים, ומה התפקיד של מנהיגים, ממשלות ומוסדות? 

נאמר:
המפגש באוטובוס לא שינה לבדו את היחסים בין סין לארצות הברית. עוד לפני כן, המנהיגים של שתי המדינות כבר חשבו איך להתחיל לדבר ולהתקרב.
אבל המפגש בין גלן לז'ואנג הראה לאנשים שאפשר גם אחרת: לדבר, להכיר וללחוץ ידיים.
לפעמים צעד קטן פותח דלת, אבל כדי שיקרה שינוי גדול צריך שגם אנשים נוספים ימשיכו ממנו, וגם שמנהיגים ומקבלי החלטות ירצו לפעול. 

חלק ג': מחברים לחיים שלנו

נאמר: 

           מאחורי הסיפור הגדול על שתי מדינות היה רגע קטן ולא מתוכנן. ז׳ואנג לא פנה סתם לאדם שלא הכיר, אלא לאדם ממדינה שלמד לחשוד בה ולראות בה אויבת. המפגש ביניהם לא פתר את הסכסוך, אבל הוא פתח לרגע אפשרות אחרת: לדבר וליצור קשר במקום של חשד וריחוק.

בחיים שלנו המצבים כמובן שונים, אבל גם בהם יש לפעמים רגע שבו קשה לנו לפנות למישהו.י ואנחנו מתלבטות.ים אם לעשות צעד או להישאר רחוקים.ות.

נחשוב על מצבים כלליים כאלה, בלי לציין שמות של ילדים.ות או לתאר סכסוך אישי מהכיתה. 

נציג כמה מצבים כלליים:

• שתי קבוצות או כיתות שמתחרות זו בזו ורגילות לחשוד זו בזו
• שני אנשים שהתווכחו ומאז כמעט אינם מדברים
• מישהו.י  ששמענו עליה.ו דבר לא נעים, בלי שהכרנו אותו.ה  בעצמנו
• ויכוח שבו כל צד בטוח שאין טעם להקשיב לאחר

נבחר יחד מצב אחד ונשאל: 

•  מה יכול להפוך את הצעד הראשון לקשה?
  (פחד מדחייה או מתגובה לא נעימה; כעס; מבוכה; גאווה; חשש לצאת חלשים; דברים ששמענו על האדם האחר; דעות קדומות; תחושה שאין טעם לנסות; לחץ של חברים).

• מה יכול לעזור לאחד מצדדים לעשות צעד, אם הוא רוצה בכך?
  (לדעת מה לומר; לקחת קצת זמן; לקבל עידוד מחבר.ה; לבקש ממישהו לעזור להתחיל את השיחה; להרגיש שהצד השני מוכן להקשיב; לחשוב על צעד קטן ולא על פתרון של כל הבעיה). 
• האם בכל מצב כדאי לנסות לפנות בעצמנו? מתי יכול לעזור חבר.ה, ומתי חשוב לפנות למבוגר.ת?
  (אפשר לנסות לבד כאשר מרגישים בטוחים והמצב אינו אלים או מאיים. חבר.ה יכול.ה לעזור כשקשה לעשות את הצעד לבד, כשצריך אומץ, ליווי, עזרה לחשוב מה לומר או תיווך קטן כדי להתחיל שיחה. כדאי לבקש עזרה ממבוגר.ת כשיש פחד, איום, אלימות, חרם, פגיעה חוזרת, פער כוח גדול, או כשניסינו לדבר והמצב לא השתפר.) 

נשמע כמה תשובות קצרות.

(הערה: חשוב לשמור את הדיון ברמה כללית. אין לבקש מן התלמידים.ות לציין שמות או לחשוף בפומבי סכסוך אישי. אם עולה מקרה ממשי, אפשר להחזיר את השיחה לשאלה כללית: מה יכול לעזור במצב כזה, ומתי כדאי לבקש עזרה ממבוגר?)

פעילות בגלויה: "צעדים שמקרבים"

עכשיו, אחרי שחשבנו יחד על דוגמה אחת, כל תלמיד.ה יבחרו מצב ויחשבו עליו בעצמם.ן.
נחלק לכל תלמיד.ה את הגלויה המצ"ב:

בצד אחד של הגלויה מופיעים כמה מצבים שבהם יש ריחוק, פחד או כעס כלפי מישהו.י. אפשר לבחור אחד מהם, או לחשוב על מצב נוסף,  לאו דווקא מהדוגמאות שדיברנו עליהן עכשיו.

בצד השני של הגלויה, נבקש מהתלמידים.ות לחשוב תחילה מה עלול לעצור אותן.ם, ורק אחר כך לבחור צעד קטן שהן.ם יכולות.ים לעשות. 

מה עלול לעצור אותי?
(למשל: פחד, כעס, מבוכה, גאווה או משהו ששמעתי על האחר). 

מה יכול לעזור לי?
(למשל: זמן, אומץ, חבר.ה, מבוגר.ת, לדעת מה לומר, לנסות צעד קטן..).

הצעד שאני יכול.ה לעשות: 

(הערה: המטרה אינה לעודד תלמידות.ים לפנות בכל מחיר, אלא לעזור להן.ם לזהות מה משפיע על הבחירה שלהן.ם: פחד, כעס, חשד, דימוי מוקדם או לחץ חברתי; ולחשוב איזה צעד אפשרי ובטוח הן.ם יכולות.ים לבחור, ואם נדרשת עזרה מאדם נוסף). 

 סיכום

הצעד של ז׳ואנג לא שינה לבדו את היחסים בין המדינות, אבל הוא שבר לרגע את השתיקה ופתח אפשרות לקשר במקום שהיה בו פחד וחשד. שינוי גדול דורש גם אנשים נוספים, מוסדות ומנהיגות.ים שיבחרו להמשיך ולפעול.

גם בחיים שלנו לפעמים משהו עוצר אותנו מלפנות לאחר: פחד, כעס, מבוכה, גאווה או דעה שכבר נוצרה אצלנו. כשאנחנו מזהות.ים מה עוצר אותנו ומה יכול לעזור לנו, לפעמים אפשר לבחור צעד קטן ובטוח. הוא לא פותר הכול, אבל הוא יכול לפתוח אפשרות לשיחה, להיכרות או לקשר חדש.