כיתה שמחזקת תקווה | פעילות פתיחת שנה לעל יסודי

משך הפעילות: 45-60 דקות
מתאים ל: חטיבת ביניים ותיכון

כולל כרטיסיות להדפסה בקובץ PDF

הקדמה למורה

במציאות הישראלית של השנים האחרונות, תלמידות ותלמידים מגיעים לכיתה עם דאגות, עומס רגשי וחוסר ודאות. לכן חשוב לפתוח מרחב כן לשיחה על תקווה: לא כאופטימיות נאיבית, אלא כיכולת שאפשר לבנות ולתרגל: לזהות צעד קטן, לבקש עזרה, ללמוד מחדש, ולגלות שלא חייבים להישאר לבד עם קושי.

הפעילות מתאימה במיוחד לפתיחת שנה, אך אפשר לקיים אותה בכל שלב: אחרי קושי כיתתי או חברתי, בתקופה של עומס, או בכל זמן שבו רוצים לחזק בכיתה תחושת מסוגלות, אחריות הדדית ואפשרות לזוז קדימה.

פתיחה לתלמידות ולתלמידים

אנחנו פותחים.ות שנה חדשה, אבל אף אחד ואחת מאיתנו לא מגיעים אליה מדף חלק. כל אחד ואחת מביאים איתם דברים שהצליחו ודברים שפחות, ציפיות, חששות, ואולי גם רצון שמשהו השנה יהיה קצת אחרת.
היום נדבר על תקווה. לא במובן של “הכול יהיה בסדר”, כי את זה אי אפשר להבטיח, אלא כיכולת לזהות צעד קטן שאפשר לעשות, אדם שאפשר לפנות אליו, ומשהו בכיתה שיכול לעזור לנו לא להישאר לבד כשקשה.

נשאל: מה זו תקווה?

נכתוב על הלוח שלושה משפטים:

1. תקווה היא להאמין שיהיה טוב.
2. תקווה היא לעשות פעולה גם כשלא בטוחים שתצליח.
3. תקווה היא דבר שבונים יחד, לא לבד.

כל תלמיד.ה בוחר.ת משפט אחד שהכי מדבר אליו.ה, או משפט שמעורר התנגדות.

נשאל:

• איזה משפט בחרתן.ם ולמה?
• האם תקווה היא משהו שמרגישים, משהו שעושים, או משהו שמקבלים מאחרים?
• מתי קשה להרגיש תקווה?
• מה יכול לעזור לאדם להרגיש שיש לו סיכוי גם כשהמצב לא פשוט?

נאמר: תקווה היא לא להגיד “הכול יהיה בסדר”. לפעמים אנחנו לא יודעים אם הכול יהיה בסדר. תקווה היא היכולת לראות שיש עוד אפשרות, עוד צעד, עוד אדם שיכול לעזור, עוד דרך שלא ניסינו.

חלק א׳: 5 דרכים לבנות תקווה

נחלק את הכיתה לזוגות או לקבוצות קטנות. כל קבוצה תקבל כרטיס אחד מתוך חמשת הכרטיסים עם מילה שקשורה בתקווה בהשראת המאמר: Teaching Hope: How to Raise Hopeful Students וכמה שאלות לדיון בקבוצה.  כל קבוצה תקרא את הכרטיס, תשוחח על השאלות, ובסוף תנסח משפט אחד שקשור במילה שקיבלה ומתחיל ב- תקווה יכולה לגדול כש…

איסוף במליאה

כל קבוצה תקריא את המשפט שניסחה והצעה אחת לתרגל בכיתה. 
(ואם יש תובנה או שאלה שעלתה מהשיחה אפשר לשתף).

נכתוב על הלוח את מה שעלה.
נאמר: הרבה פעמים מדברים על תקווה כאילו היא תלויה רק באדם עצמו: אם תתאמץ – תצליח; אם תרצי מספיק – תתקדמי. אבל זה לא תמיד נכון. לפעמים אדם מאבד תקווה לא כי הוא לא התאמץ מספיק, אלא כי הוא נשאר לבד מול קושי גדול מדי: כי לא ראו אותו, כי צחקו עליו, כי לא נתנו לו מקום, או כי הוא הרגיש שאין לו סיכוי. לכן תקווה היא לא רק משהו אישי. תקווה היא גם משהו שאנשים בונים אחד בשביל השני.

נשאל:
–  איזה משפט הכי חשוב לנו לזכור השנה?
–  איזו הצעה יהיה לנו הכי מאתגר לתרגל ככיתה?
–  איזו הצעה או פעולה אחת נרצה לבחור ככיתה כדי להגדיל את תחושת התקווה שלנו? 

משימה אישית לסיום

נבקש מכל תלמיד.ה להשלים לעצמו.ה במחברת או בפתק. אין חובה לשתף.

• השנה, דבר אחד שאני רוצה לזכור על תקווה הוא: __________
• כשיהיה לי קשה השנה, יכול לעזור לי ש: __________
• מישהו.י או משהו שיכול לעזור לי לא להישאר לבד עם קושי: __________

אפשר להזמין את התלמידות והתלמידים לקחת את השאלות איתם ולחזור אליהן בבית או בהמשך השבוע: מה יכול לחזק בי תקווה השנה – מה אני רוצה לבקש מעצמי, ממבוגר, מחבר.ה או מהכיתה כדי שזה יקרה? אפשר להשתמש בזה כבסיס לשיחה אישית בהמשך. 

נסכם

תקווה היא לא הבטחה שהכל יהיה קל או שהכל יסתדר. תקווה היא היכולת לראות שגם בתוך קושי יש עוד אפשרות: עוד דרך, עוד אדם, עוד ניסיון, עוד צעד שאפשר לעשות. היום נפגשנו עם כמה הצעות איך להגדיל תקווה: הומור שמחבר, מקום לטעות וללמוד, רצון לשנות, התמודדות עם קושי, ופעולה קטנה גם כשלא הכל ברור. השנה ננסה לבדוק איך אנחנו מחזקים.ות תקווה כל אחד ואחת בעצמו.ה, וגם יחד ככיתה.