האם אפשר לתרגל תקווה? | קטע השראה לקיץ

מורות ומורים, תלמידים ותלמידות יצאו לחופש אחרי שנה מלאה באתגרים. היו בה תחושת עומס, רגעים שלא הצליחו, וגם רגעים קטנים של משמעות: שיחה שהצליחה להגיע אל תלמיד.ה, תלמיד.ה "שנפל לו.ה האסימון", כיתה שהצליחה להחזיק סיטואציה מורכבת, קשר שנבנה לאט.  

בסוף שנה כזאת, תקווה היא לא סיסמה יפה. אולי אחד הדברים ששנה כזאת מזכירה לנו הוא שתקווה לא תמיד נראית כמו תחושה גדולה של בהירות או אופטימיות. תקווה היא לא להפחית מערכו של הקושי ולא להבטיח ש”הכול יהיה בסדר”. תקווה היא פעולה חינוכית מתמשכת: היא היכולת להמשיך ליצור אפשרויות, גם כשהמציאות מורכבת.

האם אפשר לתרגל תקווה? 

אנחנו מאמינות שכן. ולא רק כתרגיל בחשיבה חיובית, אלא כמיומנויות והרגלים שאפשר להטמיע בכיתה. בהשראת המאמר Teaching Hope: How to Raise Hopeful Students, אספנו 5 נקודות למחשבה על האופן שבו נוכל ללמוד ולתרגל תקווה גם עם עצמנו וגם עם התלמידות והתלמידים שלנו:

• תקווה צריכה הומור: הומור הוא כלי נפלא בהוראה, וכלי שאנחנו לא משתמשים בו מספיק.
  במחקר שנערך בארצות הברית, חלק מהמשתתפים צפו בסרטון קומדיה בן 15 דקות. אצל מי שצפו בסרטון נרשמה עלייה מובהקת ברמת התקווה שלהם, בהשוואה למי שלא צפו בו.
  הומור הוא הזדמנות לתפוס מרחק בריא ולתרגל גמישות מחשבתית והתבוננות רב מימדית על סיטואציות של משבר או קושי.
• תקווה צריכה ענווה ולמידה: ענווה אינה הקטנה עצמית, ואינה ויתור על החוזקות והערך שיש בנו. היא היכולת לפתוח את המחשבה לאפשרויות חדשות, להסכים להיות שוב בתהליך למידה, ולשאול: מה אני עוד לא יודע.ת? איפה אני יכול.ה להשתפר? ומה יכול לעזור לי לנסות אחרת?
  בכיתה, ענווה כזאת יכולה להפוך קושי או טעות לא לסוף הסיפור, אלא להזמנה ללמוד, לתקן ולהתחיל מחדש.
• תקווה צריכה תשוקה לשינוי: לא במובן של מרדף אחרי הצלחות גדולות, אלא במובן הפשוט של הרצון שמשהו יהיה קצת יותר טוב ממה שהוא עכשיו. עבור מורות ומורים, זו אותה תשוקה שמזכירה לנו למה נכנסנו לחינוך: כי אכפת לנו מהילדות.ים, מהכיתה, ומהאפשרות לבנות עולם קצת יותר צודק. עבור תלמידות ותלמידים תשוקה לשינוי יכולה להתחיל מהרצון שמשהו בחיים שלהם יהיה קצת פחות קשה וקצת יותר אפשרי: פחות אלימות ושנאה סביבם, יותר מקום לטעויות, יותר הקשבה, יותר תחושת ביטחון ויותר תחושה שיש להן.ם עתיד שהן.ם יכולות.ים לדמיין.
  התפקיד שלנו הוא לזהות את הניצוץ הזה של רצון, סקרנות או כעס על משהו שלא חייב להישאר ככה ולעזור לו להפוך לכיוון פעולה. להזכיר לעצמנו ולתלמידות.ים שלנו שאפשר להרחיב את היכולות שלנו למחוזות חדשים.
• תקווה יודעת לכבד מאבק:  כי לא כל קושי הוא כישלון. לפני ששופטים רגע מסוים, כדאי לעצור ולראות למה הוא עשוי להפוך. לפעמים דווקא המקומות המורכבים ביותר הם המקומות שבהם מתחילה למידה עמוקה, קשר אמיתי ושינוי. לכן אחת המיומנויות החשובות שאפשר לתרגל היא לעצור לפני שמכריזים “זה לא הצליח”, ולשאול: מה למדנו? מה אפשר לנסות אחרת? מי יכול לעזור? ומה הצעד הבא? 
• תקווה צריכה פעולה גם כשלא הכול ברור: חלק מהיכולת לקוות הוא להסכים להתחיל גם כשהדרך עוד מעורפלת: לעשות את הדבר הקטן שנראה נכון עכשיו, ללמוד ממנו, לתקן, ולנסות שוב. זו מיומנות שאפשר לתרגל עם עצמנו ועם התלמידות והתלמידים שלנו: לא להישאר רק בשאלה “מה אם זה לא יצליח?”, אלא לשאול “מה הצעד הבא שאפשר לנסות?” לפעמים דווקא ניסיון לא מושלם פותח דרך שלא ראינו קודם. 

מאחלות לכן ולכם קיץ שיאפשר לנוח, לנשום, ולאסוף כוחות לקראת מה שיבוא.
צוותא קדמה