זמן חירום

קרדיט: Photo by Levi Meir Clancy on Unsplash 

הקדמה

משנת 2020 אנחנו נמצאות.ים בזמן חירום שהתחיל בקורונה והמשיך במלחמה במערכות שונות. המשמעות של זמן החירום הממושך הזה על התלמידות והתלמידים שלנו היא שלפחות חצי מתקופת בית הספר שלהם הייתה לא יציבה, עם הרבה טלטלות וזמנים שבהם לא התקיימו לימודים, והם לא יכלו לצאת מהבית ולפגוש חברות וחברים או לצאת לבלות ולפעילויות שונות. לרוב, השיח הציבורי שם דגש על החוסן הקהילתי, כחלק מזה אנחנו מתבקשות.ים להיות חזקים, אופטימיים ואפילו לראות את הטוב שבתקופה הזאת. שיח זה, ככל שהוא מחזק, הוא יכול גם לתעתע ובעיקר לא לתת מקום ותוקף לקושי האמיתי שבחוויה השוחקת של זמן חירום מתמשך. 

בהקשר של חוברת השלום, שיח החוסן גם עלול להרחיק אותנו מההבנה שהמציאות הזאת היא לא גזירת גורל שאנחנו חייבות.ים לקבל ולהסכים לה, ושיש אלטרנטיבה שאפשר לפעול כדי להגיע עליה. המטרה של שיעור זה היא ליצור מרחב בטוח עבור התלמידות.ים לדבר על הקושי ועל המחירים ששילמו בזמן החירום המתמשך, לעורר שאלות ומחשבה ביקורתית על המצב, ולחשוב על התנאים שיאפשרו חיים יציבים, בטוחים ושקטים יותר. 

ציוד ועזרים:

•     השיעור מלווה במצגת
•     פתקיות דביקות
•     דפים מודפסים

–   ציר הזמן

–   הנחיות לשיח בקבוצה

–             נקודות ציון בעתיד שלהן.ם 

–             סיכום משותף בקבוצות (אני רוצה לומר ש…)

 פתיחה

נאמר: כבר יותר מ-6 שנים שאנחנו נמצאים במצבי חירום משתנים. קורונה, מלחמה ועוד מלחמה. זאת תקופת חיים ארוכה שבה הרבה דברים השתבשו. קשה להביט על מה שהשתבש ועל המחירים ששילמנו, וברור שלכולנו יש גם דברים טובים שקרו בתקופה הזאת. המסרים מהסביבה לרוב מכוונים אותנו להתמקד בטוב ולהניח בצד את הקושי, אבל חשוב גם לדבר על הקושי ולתת לו מקום, מבלי לבטל את הטוב.

נקרין את הסרטון (רילז) של טופז ממוקה, קומיקאית, מומלץ- עד החלק שבו היא מדברת על הפיג'מה.
נשאל :
●      על מה בעיקר טופז מדברת?
●      אילו דברים היא מתארת שהיא פספסה או שהתעכבו?
●      האם החוויה מוכרת לכן.ם?
נאסוף את עיקרי הדברים שנאמרו ונעבור לחלק הבא:

ציר הזמן

  נקרין את השקופית של ציר הזמן ונעבור יחד על האירועים העיקריים שהוגדרו כמצבי חירום החל משנת 2020.
**למורה: כדאי להתייחס לגיל של התלמידות.ים ולהזכיר איפה הן.ם היו בתקופה הזאת, למשל: "בשבילכם הקורונה התחילה כשהייתן.ם בכיתה ד' ומצבי החירום ליוו אתכן.ם בסיום היסודי וכל חטיבת הביניים, בתקופה של הבר/בת מצווה …"
  נשאל:
●      מה היו ההשלכות העיקריות של מצבי החירום האלו על סדר היום שלנו?
נעבור לשקופית הבאה שכוללת דוגמאות של איסורים ומגבלות שחווינו בשנים האלו.

נחלק את  הדף המודפס של השקופית עם ציר הזמן ונבקש מהתלמידות.ים להיזכר בשש השנים האחרונות בחייהן.ם ולכתוב על הדף את הדברים שהן.ם נאלצו לוותר עליהם, תוכניות שהשתבשו, דברים שהיו חסרים להן.ם ודברים שהתעכבו או קרו אחרת ממה שציפו שיהיה. חשוב להדגיש שאפשר לכתוב גם מאחורי הדף ואין הגבלה למספר הדברים.
כדאי לסייע לתלמידים בחשיבה ולהזכיר להם אפשרויות לאירועים כמו: ימי הולדת, בר ובת מצווה, טיולים, נסיעות עם המשפחה בחו"ל או בארץ, חגים, מפגשים עם המשפחה המורחבת, חוגים ותנועות נוער, מסיבות סיום, תכניות בתוך ביה"ס לימודיות או חברתיות וכדומה. לנסות לפתוח כמה שיותר את היריעה. 

 שיח בקבוצות

נחלק את הכיתה לקבוצות קטנות, לפני כן נקרא יחד את ההנחיות והדגשים לשיח משתף בקבוצה (שקופית 3)  ונשאיר את השקופית מוקרנת במהלך כל השיח הקבוצתי.

כל קבוצה תקבל את דף ההנחיות המודפס, וחבילת פתקים דביקים (בכמות של 2 לכל אחד בקבוצה לפחות).

 בסיום השיח בקבוצות ואחרי שהתלמידות.ים הדביקו את הפתקים על הלוח, נחזור למליאה. כל קבוצה תשתף את עיקרי הדברים שעלו בקבוצה בעזרת השאלות:

• האם היו דברים דומים או שונים שנאמרו בקבוצה ?
• אילו רגשות עלו לכן.ם בזמן שדברתן.ם על הנושא?
• מישהי או מישהו רוצים לשתף את כל הכיתה?

נאסוף את עיקרי הדברים שנאמרו בשיח הכיתתי ונאמר: קשה להביט על המחירים ועל מה שהשתבש, וברור שלכולנו יש גם דברים טובים שקרו בשנים האלו. בשיעור הזה אנחנו נותנים מקום ומרחב לקושי. השיח וההתבוננות על הקושי לא מבטלים את הטוב שהיה. 

מבט קדימה 

נאמר: למעשה מצב החירום עדיין לא ממש הסתיים. (נכון לכתיבת השיעור). האם יש דברים שאתן.ם חוששות.ים לאבד או שישתבשו אם יהיה שוב מצב חירום ב-5 השנים הבאות? 

נפזר על שולחנות או על הרצפה את הדפים עם המילים של נקודות ציון בחיים שלהם, (בכל דף יש גם שאלות אפשרויות לשיח בקבוצה) כדאי שהדפים יהיו ממוקמים רחוק יחסית אחד מהשני.

על כל דף כתובה  נקודת דרך משמעותיות ל-5 השנים הבאות של חייהן.ם , למשל: סיום לימודים, שנת שירות/ מכינה ועוד. כדאי להתאים לשכבת הגיל שלה ולהוסיף דפים ריקים עם טושים שהם יוכלו להוסיף עליהם דברים 

נבקש מהתלמידות.ים לעמוד ליד הדף שהכי משמעותי לה. כלומר, שזה הדבר שהכי קשה להן.ם לחשוב שהוא ישתבש. חשוב לציין גם שהבחירה היא בודאי קשה מאוד ויש יותר מדבר אחד שיכול להיות קשה אבל לצורך התרגיל שיבחרו אחד. 

אחרי שכולן.ם עמדו נבדוק אם יש חלוקה יחסית לקבוצות קטנות. אם יש דף שנעמדו עליו יותר מ-8 תלמידות.ים עדיף לפצל לקבוצות של עד 5. אם יש דף שיש לידו רק תלמיד.ה אחת.ד אז לצרף לקבוצה אחרת. 

נבקש מהתלמידות.ים שנעמדו ליד אותו הדף לשוחח על הבחירה ולהסביר שאפשר להעזר בדף הנחיות לשיח. 

חזרה למליאה, נשאל:

• האם מישהי או מישהו מוכנים לשתף בבחירה שלה או שלו?
• האם מישהי או מישהו מוכנים לשתף בתחושות שהיו להן כשהן.ם סתובבו בין הדפים? 
• האם הבחירה הייתה קשה? 
• האם יש מישהי או מישהו שהבחירה הייתה קלה? 

** למורה: חשוב להתייחס למה שקרה בכיתה, אם תלמידים הוסיפו דברים אז לשאול על זה, אם הרבה תלמידים עמדו ליד דבר אחד או משהו שלא בחרו בו אז לשאול – למה לדעתכן.ם זה קרה? 

 נסכם את עיקרי הדברים שנאמרו בשיח הכיתתי ונאמר: במבט על הדפים, על הלוח ובהקשבה לדברים שנאמרו אנחנו רואות.ים את המחירים האישיים שגובים מאיתנו מצבי חירום. יש עוד הרבה דברים שלא מופיעים פה כמו צעירים שלא מצליחים לסיים תואר ולהתחיל להשתלב בשוק העבודה, אנשים שאיבדו פרנסה, עסקים קטנים שלא שרדו את התקופות האלו, קשישים שלא יכלו לראות את המשפחות שלהם, אנשים שאיבדו את הבתים שלהם ועוד ועוד, וכמובן המחירים הקשים ביותר הם של א.נשים שאיבדנו ואלו שנפצעו פיזית או נפשית. אלו מחירים שהחברה האזרחית משלמת, וחשוב שנדבר על זה וניתן לזה מקום. לא פחות חשוב מזה, שנשאל את עצמנו  בלי קשר לדעה הפוליטית שלנו, האם אנחנו מוכנות.ים לשלם את המחירים האלו ברמה האישית, האם יכולה להיות לנו תקווה שזמן החירום לא ימשך ולא יקרה שוב? שהדברים שכתבתן.ם על הלוח בהסתכלות על העתיד, לא יקרו.

 נשאל:

• האם יש לכם תקווה כזאת?
• מה לדעתכן.ם צריך לקרות כדי שהיא תתממש?

נקרין את שקופית 4 שכתוב עליה – "תקווה היא פעולה" 
(זאת הייתה גם כותרת של שיעור לציון ה-  7.10  בשנה שעברה. אם העברת אותו לכיתה אפשר לחזור ולהזכיר את הדברים שנאמרו שם)

נשאל: מה לדעתכן.ם המשמעות של המשפט?

 נאמר: תקווה מתחילה מההבנה שהמציאות הנוכחית היא לא ברירת מחדל, היא יכולה להשתנות, יש מציאות אחרת אפשרית, וכדי שהיא תקרה  אנחנו צריכות וצריכים לפעול. מציאות אחרת שאני מקווה לה לא תגיע ללא מאמץ כלשהו מצידי. למשל, אם אני מקווה להיות בריאה יותר אני צריכה לסגל לעצמי אורח חיים בריא וזה דורש מאמץ, אם אני מקווה להיות מדענית בנאס"א אני צריכה להצליח בלימודים, כך גם בדברים גדולים יותר, נשים למשל לא היו יכולות להצביע בבחירות אם לא היו נשים שפעלו למען המטרה הזאת, להט"ב לא היו יכולים להקים משפחה יחד, לא הייתה הנגשה לא.נשים עם מוגבלות במוסדות ציבוריים ועוד ועוד. כל הדברים האלו לא יכלו לקרות אם לא היו א.נשים שהיתה להן.ם תקווה למציאות אחרת, והיו מוכנות.ים לפעול כדי לממש אותה.  נכון, לא תמיד קל לשנות את המציאות, ויש בה גורמים רבים שאינם תלויים בנו. פעולה אינה מבטיחה שהשינוי שרצינו יקרה, אבל היא יכולה לאפשר לנו להשמיע קול ולהגדיל את האפשרות לשינוי. 

כמו כן, פעולה היא דבר מדבק. כשמישהו או מישהי מתחילים פעולה, הם מחזיקים את התקווה לא רק עבור עצמן.ם אלא גם עבור אחרים. כשמתחילה תנועה לעבר שינוי, יש סיכוי שיצטרפו אליה אנשים נוספים שמייחלים גם הם לאותו השינוי.

אנחנו חיים וחיות במציאות מאתגרת שיש בה הרבה חוסר ודאות. לשנים האלו הייתה השפעה גדולה על חוויות החיים שלכן.ם וחשוב לתת לזה מקום. לא פחות חשוב להחזיק בראש שלנו את הידיעה שמציאות אחרת אפשרית, מציאות של חיים בנוחות, בביטחון ובוודאות. זו מציאות שמגיע לכל אחד ואחת מאיתנו לחיות בה. 

פעילות סיכום: 

נסכם:
הפעם, המילים המסכמות של השיעור הן שלכן ושלכם. דיברנו על הדברים שנפגעו, השתבשו או נדחו בתקופות החירום, על המציאות שבה אנחנו חיות וחיים עכשיו, ועל העתיד שאנחנו מקוות ומקווים לו.
אין לשיעור הזה סיכום אחד נכון, וגם לא תשובה אחת לשאלה מה צריך להשתנות. ההשלמות שכתבתן.ם מבטאות קולות שונים: כאב, חשש, תקווה, ביקורת ורצון לחיות אחרת.

לא הכול נמצא בידיים שלנו, ולא האחריות לשנות את המציאות מוטלת עלינו בלבד. אבל יש משמעות ליכולת לתת שם למחיר, לדמיין מציאות אחרת, לשאול מי אחראי לשינוי ולבחור מתי ואיך אנחנו רוצות ורוצים להשמיע קול או לפעול.