יאנוש קורצ'אק: להיות מחנך טוב דיו – מערך שיעור ליום השואה (על יסודי)

על הגירוש לטרבלינקה:
22 ביולי 1942, ביום שבו חוגג יאנוש קורצ'אק את יום הולדתו, מתחיל גירוש יהודי גטו וורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. בתחילת אוגוסט מגיע התור של ילדי בית היתומים ומנהלו המפורסם להישלח להשמדה. עם צוות של כעשרה מטפלים ובהם סטפניה וילצ'ינסקה, צעדו ילדי בית היתומים ברביעיות, בראשם יאנוש קורצ'אק האוחז בילד בכל אחת מידיו אל עבר ה'אוּמְשְלַגְפְּלָץ', רחבת השילוחים של גטו ורשה. ברגע האחרון הציעו הגרמנים ליאנוש קורצ'אק עצמו מפלט מפני המוות, אך בצעד אחרון של אהבה, חמלה והקרבה עצמית – סירב ד"ר קורצ'אק להצעת הגרמנים ובחר ללוות את 200 ילדי בית היתומים אל תחנתם הסופית.

יאנוש קורצ'אק נשלח להשמדה במחנה המוות טרבלינקה בחמישה באוגוסט, עם ילדי בית היתומים שלו ועוד כ-4,000 ילדים מגטו ורשה. יהי זכרם ברוך.

"מצעד טור היתומים הגיע אל כיכר השילוחים לאחר שנשלח כבר 'טראנספורט' אחד, וכבר פינו את גוויותיהם של אלה שנרמסו או נורו. על המגרש נותרו עקבות דם רבות וחפצים שונים שאבדו והתפזרו. מראה שדה-קרב זה הטביע את חותמו הנורא על הילדים. שיקשוק גלגלים, חריקת מעצורים וצילצול קרון אל קרון, והנה הרכבת עוצרת, עומדת לפני הרציף. בחריקה נפתחו דלתות הקרונות. איש לא צעק, איש לא דחף ולא דחק. ד"ר יאנוש קורצ'אק בעצמו… בשלווה… הוליך את ילדיו שלו בדרכם האחרונה. הוא עמד לפני פתח הקרון, מודד את כל הנכנסים במבטו, כמבקש סליחה מכל ילד הנבלע בקרון האפל".
(מתוך פוסט של הספריה הלאומית 22.7.2019)

ההיסטוריונית פרופ' חוי דרייפוס:
לקראת סוף 1941 עזב קורצ'אק את המבנה שבו נערכו החפירות ועבר למבנה אחר – משם הוצעד עם הילדים לכיכר השילוחים. בספרה "גטו ורשה – הסוף" מסרה דרייפוס עדות ראייה של אדם שצפה בדרך האחרונה של קורצ'אק ותלמידיו. היא מציגה תיאור עגום יותר של הצעדה מבית היתומים לכיכר השילוחים. "באוויר היו אדישות, אוטומטיות, אפתיה. לא הייתה התרגשות מיוחדת שהִנה קורצ'אק הוא ההולך. לא היו מחוות, לא הייתה שירה, לא היו ראשים מורמים בגאון. הייתה דממה איומה, עייפה. קורצ'אק נראה גורר רגל אחר רגל, היה מכווץ, מדי פעם מלמל משהו לעצמו. לא היו אלה רגעי הגיגים פילוסופיים. היו אלה רגעים של ייאוש ללא גבול, קהה, דומם".
דרייפוס שיערה שהתיאור מתייחס למחנכים אחרים, שצעדו עם תלמידים אחרים באותו היום אל כיכר השילוחים – וייתכן, לדבריה, שהייתה זו "משאלת לב" ולא תיאור שמייצג מציאות.
דרייפוס תיקנה גם מיתוס שלפיו על סף העלייה לקרון הרכבת דחה קורצ'אק הצעה להציל את עורו, וסירב להפקיר את הילדים לגורלם. "קשה לאמת אם הוצעו לקורצ'אק אפשרויות הצלה על סף קרונות המוות. זה תרחיש לא סביר במציאות הגירוש האכזרית", כתבה בספר.
(מתוך הכתבה: "שרידי בית היתומים של יאנוש קורצ'אק התגלו בחפירות ארכיאולוגיות", עיתון הארץ)

לאחר הקריאה ננסה לברר את ההבדל בין שני הטקסטים: 

• מה ההבדל בין שני התיאורים שקראנו?
• האם ייתכן שהסיפור המפורסם לא התרחש בדיוק כך? 
• מדוע לדעתכן.ם נוצר מיתוס כזה? למה הוא חשוב? את מה הוא משרת?
• האם זה משנה מה קרה במציאות? 
• איך המיתוס על קורצ'אק משפיע על התפיסה שלנו את תפקיד איש החינוך הטוב – ובהתייחס למסקנות שהסקנו בחלק א?
  אולי הסיפור על קורצ'אק חשוב לא רק בגלל מה שקרה בפועל, אלא בגלל מה שהוא אומר על היחסים בין מחנך לילדים ועל האחריות של מבוגר כלפי חניכיו.

נסיים בשאלה: 

• אם הייתן.ם צריכות.ים לבחור איזה סיפור הייתן.ם מעדיפות.ים להנציח: את המציאות כפי שהייתה, או את המיתוס שמבטא ערכים שאנחנו רוצים לשמור?