הסכנה שבסיפור היחיד | מערך שיעור לעל יסודי

בדומה לסטריאוטיפ, 'הסיפור היחיד' הוא המאפיין המרכזי שדרכו אנו תופסים קבוצה מסוימת, ופעמים רבות הוא הופך לנקודת המבט היחידה שלנו על כל מי שמשתייך אליה. איך זה קורה? אנחנו נחשפות.ים לסיפורים במהלך החיים בדרכים שונות: בחדשות, בספרות, בקולנוע, במערכת החינוך, במשפחה, ובמדיה החברתית. כך למשל, אנחנו לרוב מכירות.ים סיפורים שונים על אמריקאים משום שאנו צורכות.ים הרבה סרטים וסדרות שהגיעו מארצות הברית; אנחנו יודעות.ים שיש ביניהם א.נשים מצחיקים, מרירים, טובי לב ואף אלימים. אבל כמה סיפורים אנחנו מכירות.ים על סינים? מה אנחנו יודעות.ים על נשים ממרוקו? האם שמענו פעם על משחקיהם של ילדות.ים בני רומה (צוענים) בספרד? 

'הסיפור היחיד' יכול להיות מסוכן כשהוא מוביל להתנהגות פוגענית. כך למשל, אם תתחיל ללמוד בכיתה תלמידה ערבייה, והסיפור היחיד שמוכר לשאר התלמידות.ים על ערבים הוא שהם  "מחבלים",  התלמידות.ים יפחדו להיות חברות.ים שלה. 

בשיעור זה התלמידות.ים ילמדו על סטריאוטיפים ועל מושג 'הסיפור יחיד'. נבחן למי יש את הכוח לספר את הסיפורים הללו, ומי מחזיק ביכולת לשנות את המציאות הזו. בסיום השיעור תינתן לתלמידות.ים הזדמנות להציע רעיונות שיעזרו להרחיב את הסיפורים על קבוצות מסוימות. 

חשוב לשים לב שזהו נושא רגיש שיכול לעורר רגשות רבים וסוגיות מורכבות. ניתן להיעזר בדף עזר למורה  להתמודדות עם אמירות גזעניות וסטריאוטיפיות.

פתיחת השיעור –  יום הבין-לאומי לביעור האפליה הגזעית

נסביר, היום נציין את "היום הבין-לאומי לביעור האפליה הגזעית". מועד זה נקבע ב-21 במרץ לזכרם של 69 מפגינים שחורים שנורו למוות בשנת 1960 בעיירה שארפוויל שבדרום אפריקה, במהלך מחאה לא אלימה נגד חוקי המשטר. (ניתן להראות תמונות  בקישור הזה). באותן השנים דרום אפריקה הייתה תחת שלטון אפרטהייד, מערכת חוקים גזענית שהפרידה בין לבנים לשחורים שכמעט ולא קיבלו זכויות וחיו תחת דיכוי. הטבח בשארפוויל השפיע מאוד על דעת הקהל הבינלאומית נגד המשטר הגזעני אבל רק בשנת 1994 האפרטהייד הגיע לסיומו. 

פעילות בקבוצות: מי הדמות?
הפעילות מלווה במצגת
נחלק את הכיתה לקבוצות קטנות. כל קבוצה תקבל מספר (1, 2 או 3). נציג על המסך שקופית ראשונה במצגת  ובה שלוש דמויות ממוספרות.(יהיו כמה קבוצות עם אותו המספר). 
כל קבוצה מקבלת דמות לפי המספר שלה .
המשימה: על כל קבוצה לכתוב פרטי רקע על הדמות.
במליאה– כל קבוצה תציג את הסיפור של הדמות שלה.

אחרי שכל הקבוצות הציגו נשאל את הכיתה:

• האם היה קשה או קל לכתוב על הדמות? למה לדעתכן.ם?
• האם היו אי הסכמות בקבוצה? האם היו יותר דברים דומים או שונים בין מה שהקבוצות כתבו על אותה הדמות? למה לדעתכן.ם?

 לאחר הצגת הסיפורים של הקבוצות, נחשוף את המציאות. לצד כל דמות במצגת מופיעה קישור עם השאלה: "האם יכולת לדמיין אותה/ו ככה?".
נלחץ על הקישור ונצפה בסרטון קצר החושף דמות דומה לזאת שיש בתמונה. לאחר מכן, השקופית הבאה, מספרת מעט על הדמות האמיתית שהופיעה בסרטון יוטיוב.

אחרי שנציג את כל הדמויות נשאל את הכיתה:

• האם הופתעתן.ם ממה שראיתן.ם?
• מה חשבתן.ם על הדמויות?
• האם לדעתכן.ם הן מיוחדות ואין עוד הרבה "כמותן"?
• האם קרה לכן.ם שפגשתן.ם מישהו.י בפעם הראשונה וחשבתן.ם עליו.ה משהו מסוים ואחרי שהכרתן.ם אותו הבנתן.ם שהוא שונה ממה שחשבתן.ם?
  או שמישהו חשב עליכן.ם משהו אחד והופתע לגלות משהו אחר?  (נבדוק עם הכיתה אם מישהו.י רוצה לשתף)
• למה לדעתכן.ם יש לנו נטייה לחשוב אוטומטית דברים מסוימים על א.נשים לפי המראה שלהן.ם? 

 נסביר: החשיבה הסטריאוטיפית היא חלק מהטבע האנושי שקשור גם בהישרדות וגם ביכולת שלנו להתמודד עם הרבה מידע. המוח שלנו מקטלג את הדברים בתבניות ושולף אותם בהתאם למצבים שונים. כך למשל, אם ניתקל בנחש נחשוב מייד שהוא מסוכן וניזהר ממנו. אבל אם אני מבינה בנחשים אני כנראה אדע לזהות אם מדובר בנחש מסוכן או לא. כלומר, אם לא  למדתי והכרתי יותר סוגים של נחשים, אני אדע רק דבר אחד עליהם, את מה שלימדו אותי  מגיל צעיר- שהם מסוכנים. עד פה, זה נשמע לנו הגיוני ואפילו חשוב להישרדות שלנו, 'עדיף שנברח ממה שיכול להיות מסוכן' אבל מה קורה כשאנחנו מכירים רק סיפור אחד על אנשים?  

 צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה, סופרת, ילידת ניגריה  קוראת לזה "הסכנה שבסיפור היחיד", עכשיו נראה קטע מהרצאת TED שלה שעוסק בנושא, כתבו לכם בצד את הרגעים שאתן.ם מזהות.ים "סיפור אחד" ואת הגילוי של הסיפור האחר.
נקרין לכיתה את "הסכנה שבסיפור היחיד" (שימו לב שמסומנות הכתוביות בעברית) עד דקה 5:11.

 בסיום הסרטון ולפני הדיון בכיתה, נערוך 5 דק' של כתיבת רצף אינטואיטיבית שתכין אותן.ם לדיון.
נעבור עם הכיתה על ההנחיות לכתיבה ברצף המופיעות במצגת.  

 אחרי תרגיל הכתיבה נקיים שיח משתף עם הכיתה.  נשאל:

• מה הרגשתן.ם אחרי הצפייה בהרצאה?
• מה המחשבות שלכן.ם בעקבות הצפייה בהרצאה?
• מה הכוונה בכותרת "הסכנה שבסיפור היחיד"? מהו 'הסיפור היחיד' ומהי 'הסכנה'?
• אילו "סיפורים יחידים" זיהיתן.ם בהרצאה?
• אילו "סיפורים יחידים"  היו לכן.ם על הדמויות בפעילות בתחילת השיעור?
• יש מישהו או מישהי שמוכנים לחלוק איתנו "סיפור יחיד" שהיה (או יש) להם על קבוצה מסוימת? 
• האם יש לדעתכן.ם קשר בין 'הסיפור היחיד' לגזענות? אם כן, מהו?

נסכם את השיתוף ונסביר, בסוף החלק שראינו, צ'יממנדה מתארת את הסכנה בכך שאנחנו מכירות.ים רק סיפור אחד על קבוצה מסוימת, ולכן אין לנו הזדמנויות להכיר באמת את מי ששונה מאיתנו, ולמצוא נקודות עניין משותפות, את מה שדומה בינינו למשל, שילדים וילדות מקבוצות שונות בעולם אוהבות.ים לשחק כדורגל, לשמוע את ביונסה, לעשות טרנדים בטיקטוק. כשאנחנו לא מזהות.ים מה משותף לנו, ילדים וילדות מקבוצות שונות ייראו לנו כל כך שונים מאיתנו שאנחנו עלולים גם לשכוח שיש להן.ם רגשות כמו שלנו, ושהן.ם יכולות.ים לשמוח, לכעוס ולהיפגע בדיוק כמונו. זה יכול לגרום לכך שנתנהג בצורה פוגענית כלפיהן.ם, אפילו לא בצורה מודעת.  

נשאל:

• האם לדעתכן.ם אפשר לשנות את 'הסיפור היחיד'? איך?
• על מי מוטלת האחריות לשנות?

 עבודה בקבוצות – מה אפשר לעשות?
(לפני העבודה בקבוצות נעבור יחד על הנחיות ודוגמאות לפעילות זו בשקופיות 9-10 במצגת).

בחלק זה כל קבוצה תייצג גוף מסוים שיכול לעשות שינוי ותצטרך להציע רעיון או יוזמה שמטרתה להרחיב את הסיפורים על קבוצה מסוימת. הקבוצות יעזרו בדף ההנחיות (אפשר להוריד את הקבצים ב-PDF בקישור הזה), ויוכלו להציג את הרעיון שלהן במצגת,  ב- PADLET  או להכין פוסטר פיזי על גיליון נייר  בהתאם לזמן ולמשאבים שעומדים לרשותכן.ם.

 הגופים בעלי הכוח לשנות הם: משרד החינוך, משרד התרבות והספורט, בית הספר, מועצת תלמידים, התלמיד.ה עצמה, תקשורת (עיתונות כתובה ומשודרת), אנשי ונשות תרבות (קולנוענות.ים, יוצרי תוכניות וסדרות טלוויזיה,  סופרות.ים, משוררות.ים, זמרות.ים), משפיעני ומשפיעניות רשת. 

•  אפשר לשאול את הכיתה אם יש גורם נוסף שלדעתן.ם צריך להיות ולהוסיף אותו.

 בתום העבודה בקבוצות, נחזור למליאה, כל קבוצה תשתף את התוצרים שלה. כדאי לאפשר זמן לשאלות של הכיתה.

 נסכם את ההצגות בשיתוף כיתתי, נשאל:

• איך הרגשתן.ם בזמן העבודה על היוזמה?
• איך בחרתן.ם  בקבוצה שתפעלו עבורה?
• איך היה תהליך בחירת היוזמה? 
• האם היו חילוקי דעות בקבוצה? 
• מה הדבר המשמעותי שלמדתן.ם מהתרגיל, מהעבודה בקבוצה שלכן.ם ומהקבוצות האחרות?
• מה הדבר שאתן.ם לוקחות אתכן.ם מהתרגיל?
• האם לדעתכן.ם יש גוף אחד שהוא הכי משמעותי? למה?

 למורה: אנחנו ממליצות להמשיך וליישם את הרעיונות של התלמידות.ים. אפשר למשל לבקש מהכיתה לבחור פרויקט אחד שנראה להן.ם שיכול להיות מיושם בשטח (עדיף לכוון למשרד החינוך, משרד התרבות והספורט או בית הספר) ולכתוב מסמך שמציג את הפרויקט כדי לשלוח אותו לגורם הרלוונטי. על המסמך כדאי לעבוד יחד בשיעור אחר. אפשרות נוספת היא ליזום וליישם את אחד הפרויקטים בבית הספר. 

סיכום

ביום הגזענות בחרנו לעסוק באחד מהגורמים לגזענות והיא 'הסיפור היחיד' שיש לנו על קבוצות מסוימות של מי ששונים מאיתנו. גזענות קשורה ונולדת מתוך תפיסות עולם, ערכים ובעיקר דפוסי חשיבה שאנחנו לומדות.ים ומפתחות.ים עם השנים, ולכן גם אפשר לשנות אותם. למשל, בעבר חשבו שנשים לא צריכות ללכת לבית הספר, ששחורים לא יכולים להיות מנהלים ושלגברים אסור לבכות. אבל עם השנים, בהרבה חלקים מהעולם, התפיסות האלו השתנו והפכו להיות "מיושנות" ולא מקובלות.

 ראינו היום שלגופים רבים יש אחריות וגם יכולת לשנות את "הסיפור היחיד" ולהפוך אותו למורכב יותר, עגול ושלם יותר.  חשוב גם לומר ולהזכיר, העולם של הרשתות החברתיות היום מאפשר לנו להכיר א.נשים מכל העולם, לראות סרטונים ולשמוע ישירות על החיים במקומות אחרים, תשתמשו בזה. כשאנחנו נפתחות.ים להכיר מישהו או מישהי באמת אנחנו יכולות.ים לגלות עולם חדש שבו יש הרבה דברים ששונים בנינו לבין אחרות.ים אבל גם דברים דומים. למשל, הרבה א.נשים בכל העולם אוהבים לראות ולשיר את השירים מדיסני.

נקרין  לסיום את השיר   A Whole New World מהסרט אלאדין בגרסה של 17 שפות.

אפשרות נוספת היא לסיים עם השיר "ויקיפדיה" של חנן בן ארי שעוסק בתיוג מראש ללא היכרות וללא מורכבות. והתחושה הקשה שיש לו כאשר "כולאים אותו בכלוב" של מה שאנשים חושבים שהוא רק כי הוא דתי למשל.