"דור מחדש ויוצר" – מסורות יהודיות ורעיונות דמוקרטיים | מערך שיעור

 
פתיחת שיעור – מסורת ודמוקרטיה (15 דקות)

נפתח בשאלה לכיתה: האם לדעתכן.ם מסורת עתיקה היא בהכרח דבר טוב שנרצה לשמר?
* הערה למורה: מסורת היא מנהג שמתקבע בקהילה ועובר מדור לדור באופן לא רשמי. לעתים המסורת מתקבעת באופן רשמי והופכת להלכה או לחוק של ממש, אך אין זו חובה. 

• נבקש מהכיתה לתת דוגמה אחת למסורת שהיו משמרים ודוגמה אחת למסורת שהיו משנים. למשל – "מלחמת" מים בחג השבועות, ברכת "שהחיינו" תחת החופה שנאמרת על ידי החתן בלבד, קריאת הקושיות בליל הסדר על ידי הילדות.ים הצעירות.ים ביותר סביב השולחן (קריאת הקושיות היא הלכה, אך זה מנהג לתת לצעירות.ים ביותר לקרוא), חגיגות המימונה של יהודים בצפון אפריקה, חיתון זוג על ידי רב כמתווך (על אף שבבסיסה של היהדות ישנה תפיסה של קשר ישיר בין אלוהים לאדם, שלא כמו בנצרות למשל), סעודת מצווה בסוף שבעה (מנהג שמיוחס יותר לעדות המזרח), חגיגות ט"ו באב מאז ימי בית המקדש השני שבהן היו בנות ישראל יוצאות לרקוד כדי למצוא שידוך ועוד.
• נוסיף ונשאל: האם רעיונות חדשים הם בהכרח טובים?
  גם כאן נבקש מהכיתה דוגמאות לרעיון חדש שהוא טוב בעיניהן.ם ולרעיון חדש שעדיף לדעתן.ם לוותר עליו. דוגמאות אפשריות הן – חגיגות גיל לבנות שלא היו נהוגות בעבר, כגון זבד הבת ובת מצווה, ברכת "שהחיינו" שנאמרת על ידי הכלה תחת החופה, "על האש" ביום העצמאות, חגיגות ט"ו באב המודרניות שבהן נהוג על ידי רוב הציבור לקנות מתנות לבנות/בני זוג ולצאת לבלות יחד, חגיגות עדתיות בארץ – מימונה, סיגד, נובי גוד, עיד אלבנאת ועוד.

לאחר מכן נציג בקצרה את הרעיון של השיעור:

גם לפני שהיו מדינות דמוקרטיות, האנושות התמודדה עם שאלות של הנהגה, קבלת החלטות, מחלוקות, צדק ושוויון. בשיעור הזה נתמקד בקהילות יהודיות שהתמודדו עם כל השאלות האלו,  ונשאל יחד שאלות על רעיונות מאוד בסיסיים, כמו:  מהי בכלל מסורת יהודית? מה מתוכה ראוי בעינינו לשמר, מה כדאי לשנות, ומה מוטב להשאיר בעבר? ואם נבחר לחדש – האם נזרוק את כל מה שישן לפח? ואיך ניצור רעיונות חדשים שיהיו טובים לכולנו?

עבודה בקבוצות – מקרי בוחן (25 דקות)

נחלק את הכיתה לקבוצות. כל קבוצה תקבל מקרה אחד מתוך הרשימה הבאה, שמקורו בקהילות יהודיות בעבר הרחוק והקרוב – נספח א' עבור הקבוצות, נספח ב' עם הסבר מפורט עבור המורה.

• "אלו ואלו דברי אלוהים חיים" – על דעת מיעוט ודעת רוב בימי בית הלל ובית שמאי.
• "פה זה לא אירופה" – מחלוקת בין הרב קוק לרב עוזיאל על זכות הבחירה לנשים.
• "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה" – על ערך חיי האדם, גם כשהוא אויבך.
• "צדק צדק תרדוף" – אחריות למשפט צדק ושוויון בפני החוק.
• "אין גוזרים גזירה על הציבור, אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה" – הרב שלום משאש מתיר עבודה בשבת כדי לשמור על הקהילה.

שאלות לדיון בקבוצה

1. מה היתה הסוגיה או השאלה שעמדה בפני הקהילה או מנהיגיה?
2. איזו החלטה ניתנה בסוגיה הזו והפכה למסורת יהודית? 
3. האם לדעתכן.ם ההחלטה היתה צודקת? מדוע?
4. האם המסורת הזו רלוונטית לימינו ולמציאות הנוכחית? 
5. לאיזה עקרון דמוקרטי המסורת היהודית הזו מתאימה? למשל הכרעת הרוב, שמירה על מיעוטים על ידי הרוב, התחשבות בדעת המיעוט, ערך חיי האדם, כבוד האדם, שוויון בפני החוק, משפט הוגן, שלטון העם, עקרון ההסכמה (תוכלו גם להשתמש במילים שלכן.ם). 
6. דמיינו שאתן.ם מקימות.ים חברה חדשה. האם הייתן.ם מאמצות.ים את המסורת הזו כחלק מהחיים במדינה דמוקרטית? מקמו את המסורת על הרצף: לשמר ← לשנות ← להשאיר בעבר (לבטל), והסבירו.

הערה למורה: אפשר לבחור מתוך מקרי הבוחן את הדוגמאות המתאימות ביותר לכיתה, ואין חובה להשתמש בכולן. גם מתוך שאלות הדיון אפשר לבחור את אלו שיסייעו לתלמידות ולתלמידים לזהות את הדילמה, לחשוב על הקשר לדמוקרטיה ולגבש עמדה. 

אסיפת קהילה – סימולציה דמוקרטית (30 דקות)

כעת נכנס את הכיתה ל"אסיפת קהילה", שתיצור דיון ערכי חי על דמוקרטיה ואזרחות.

נציג את המשימה: בהתבסס על השאלה השישית בעבודה בקבוצות – כל קבוצה מציגה את המלצותיה.

לאחר כל הצגה קבוצתית, נערוך הצבעה כיתתית – האם נרצה לשמר/לשנות/לבטל את המסורת שהוצגה עכשיו, בחברה החדשה שנקים. נבקש מהכיתה כולה להסביר את בחירתה ונכתוב את הבחירות על הלוח.

הצעה להמחשה ויזואלית של מגוון הדעות – ניתן לפרוס בכיתה שלושה שלטים:  "לשמר", "לשנות" ו"להשאיר בעבר/לבטל", ולבקש מהתלמידים לעבור פיזית לאזור המתאים בכיתה לפני ההצבעה. 

* דגש למורה: במהלך ההצבעה  נחזיר את הכיתה לשאלות:

• האם העובדה שמסורת היא עתיקה, מספיקה כדי לשמר אותה?
• האם אפשר לשנות מסורת מבלי לוותר עליה?
• מה נרוויח ומה נפסיד מכל בחירה של שינוי או שימור?
• מי מחליט אילו מסורות נשמרות?

סיכום (15 דקות)

נקרא יחד קטע שכתב ברל כצנלסון בשנת 1933 (אם נותר לנו מעט זמן, נקרא את הפסקה השניה בלבד):

שני כוחות ניתנו לנו: זיכרון ושכחה. אי אפשר לנו בלעדי שניהם. אילו לא היה לעולם אלא זיכרון, מה היה גורלנו? היינו כורעים תחת משא הזכרונות. היינו נעשים עבדים לזכרוננו, לאבות-אבותינו. קלסתר-פנינו לא היה אז אלא העתק של דורות עברו. ואילו היתה השכחה משתלטת בנו כליל – כלום היה עוד מקום לתרבות, למדע, להכרה עצמית, לחיי נפש? השמרנות האפלה רוצה ליטול מאתנו את כוח השכחה, והפסידו-מהפכניות רואה בכל זכירת עבר את "האויב". אך לולא נשתמרו בזכרון האנושות דברים יקרי-ערך, מגמות נעלות, זכר תקופות פריחה ומאמצי חירות וגבורה, לא היתה אפשרית כל תנועה מהפכנית; היינו נמקים בדלותנו ובבערותנו, עבדי עולם.

דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב ויש שהוא נאחז במסורת הקיימת ומוסיף עליה, ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה להזין את נפש הדור המחדש.

נשאל לסיום:

• הסבירו במילים שלכן.ם את אמירתו של כצנלסון? (יתכן שצריך לסייע בקצת בהבנת הפסקה הראשונה)
• האם אתן.ם מסכימות.ים איתה?
• האם יש מסורת יהודית שלמדנו בשיעור שהפתיעה אתכן.ם?

נסכם: 

למדנו על מסורות יהודיות עתיקות יותר ופחות, שיש בהן רעיונות ועקרונות שאנחנו מזהות.ים כיום גם בתוך החשיבה הדמוקרטית. המסורות האלה מזכירות לנו שגם רעיונות על צדק, הנהגה, השתתפות, מחלוקת וכבוד האדם מתפתחים ומשתנים לאורך הדורות.

לכן חשוב לבחון מדי פעם את המערכות, החוקים והמסורות שאנחנו חיים.ות בתוכן ולשאול: האם הם עדיין רלוונטיים לחיים שלנו היום? ואם לא , האם אפשר לשנות, להתאים או לפרש מחדש?

במסורת היהודית יש רעיונות רבים שיכולים לחזק חברה דמוקרטית, אם נבחר בהם. והיא גם מזכירה לנו שמורשת אינה דבר שצריך לקבל בשלמותו: בכל דור אפשר להתווכח, לבקר ולבחון מחדש מה ראוי לשמר, מה להתאים למציאות החדשה ומה להותיר בעבר – כמו, למשל, התפיסה שלפיה רק גברים רשאים לבחור.