חגים ולוח שנה | hadar | 29.03.2026
במשך שנים רבות נשענו טקסי יום השואה, שיעורי ההיסטוריה והשיח הציבורי על מפגש עם ניצולות וניצולי שואה, עדים חיים שסיפרו בגוף ראשון על מה שעברו. המפגש הזה יצר חיבור אנושי עמוק בין העבר להווה. אולם ככל שחולפות השנים, מתמעט מספר העדים החיים, ואלו שנותרו היו אז ילדות.ים צעירות.ים בזמן השואה. כבר היום עבור רוב התלמידות.ים זיכרון השואה אינו מתקיים דרך עדות חיה אלא באמצעות תיווך של סרטים ועדויות מצולמות.
לצערנו לא ירחק היום שבו לא יהיו כבר עדים חיים שיספרו את סיפורם ממקור ראשון.
מציאות זו מעלה שאלות חשובות שנדון בהן בשיעור:
- מה יקרה לזיכרון השואה כשהעדות האישית כבר לא קיימת?
- איך נזכור ונשמר זיכרון של אירוע שלא חווינו?
- מה האחריות שלנו כלפי הדורות הבאים?
השיעור מלווה במצגת ובנוי כך שהוא יוצר מעין "העברת לפיד" בתוך השיעור עצמו: מהעדויות של הניצולים והניצולות אל האחריות של התלמידות.ים להמשיך ולשמר את זיכרון השואה לטובת הדורות הבאים.
פתיחה
נציג לתלמידות.ים את הנתונים הבאים – שקף 2 (ניתן גם להציג להן.ם את האיור המופיע בקישור):
לקראת יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה 2025 פרסמה הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד ראש הממשלה נתונים עדכניים לפיהם, חיים כיום בישראל 123,715 ניצולי שואה, פליטי שואה ונפגעי התנכלות אנטישמית בתקופת מלחמת העולם השנייה.
מהם 82,802 , המהווים 96% מניצולי השואה ופליטי השואה היו ילדים (עד גיל 18) בתקופת מלחמת העולם השנייה. כ-73% מתוך האוכלוסייה הם בשנות ה-80 לחייהם, כ-25% בשנות ה-90 ו-1% מעל גיל 100. ממוצע גילם עומד על 87, כשהמבוגרת ביותר בת 120 נולדה בעירק והצעירים ביותר בני 78 וישנם 25 אנשים בגיל זה.
להרחבה:
במקור זה מופיעים נתונים נוספים מעניינים כמו הסבר על ההבחנות בין הקבוצות הנ"ל, ארצות המוצא של האנשים, זכויות ותגמולים ועוד. מומלץ להכיר את הנתונים ואף להפנות אליהן.ם את התלמידות.ים.
נאמר: מתוך תמונת הנתונים (מספר הניצולות.ים והגילאים שלהן.ם) עולה כי בקרוב לא יישארו כלל ניצולות וניצולים שהם עדים חיים לשואה. המצב הזה מעלה שאלות גדולות שנדון בהן בשיעור:
מה יקרה לזיכרון השואה כשהעדות האישית כבר לא קיימת?
איך נזכור ונשמר זיכרון של אירוע שלא חווינו?
*נציג את השקף עם השאלות (שקף 3).
חלק ראשון: עדים מהעבר
צפייה בעדויות: פעילות אישית
נפנה את התלמידות.ים למאגר של ראיונות קצרים של ניצולות וניצולי שואה באתר של יד ושם : "שאלות שרצינו לשאול". הראיונות מסודרים לפי נושאים, כל תלמידה ותלמיד יבחרו סרטון אחד שירצו לצפות בו. כדי שהמשימה תהיה אישית ניתן לשלוח אותה מראש כהכנה לשיעור או לחילופין לאפשר לתלמידות.ים בזמן השיעור לצפות בסמרטפונים שלהן.ם ולהקשיב באזניות. במהלך הצפייה או מיד אחריה נקרין שקף עם שאלות (שקף 4) וכל תלמיד ותלמידה יענו עליהן באופן אישי. אם שלחנו את משימת הצפיה כהכנה לשיעור, נשלח יחד עמה את השאלות ונבקש לענות עליהן באופן אישי.
- מה נגע בי במיוחד? ריגש אותי או חיבר אותי לדוברות.ים?
- האם או איפה היה לי קשה להקשיב לעדות?
- האם או איפה היה לי קשה "להתחבר" לדוברת.ים?
- משפט שנשאר איתי?
- למה בחרתי בנושא הזה?
- מה עוד הייתי שואל.ת?
בזוגות
נאמר: הדוברות והדוברים שצפינו בהן ובכלל העדים החיים שנשארו, הם א.נשים זקנים, שכולן.ם היו צעירות וצעירים בזמן השואה, חלקן.ם ילדות.ים ממש, וחלקן.ם בני ובנות נוער בגילכן.ם. תארו לעצמכן.ם שיש לכן.ם הזדמנות לנסח שאלות לניצולי שואה שתפגשו עוד מעט, שהן.ם בני ובנות נוער בגילכן.ם, דמיינו אותן.ם וחשבו אילו שאלות תשאלו אותן.ם? כתבו כל שאלה על פתק (post-it)
ננחה את התלמידות.ים להדביק את הפתקים על הלוח, נקרא בקול את השאלות, נאסוף ונציין את הנושאים שבעיקר מעסיקים אותן.ם ביחס לחוויות של בני ובנות נוער בשואה.
דיון במליאה
נוכל לבחור מבין השאלות הבאות:
כשהקשבתי לראיונות: האם הרגשתי קירבה לדוברות.ים ולסיפורים שלהן.ם?
האם לדעתכן.ם זו היתה חוויה שונה אם הן.ם היו בני ובנות נוער?
למה לדעתכן.ם הן.ם מספרות.ים על החוויות שלהן.ם בשואה? (חלקם אפילו שוב ושוב לקהלים שונים).
למה לדעתכן.ם ישנם ניצולים וניצולות שלא מספרות.ים? או כאלו שלא סיפרו בעבר ועכשיו מספרות.ים?
למה חשוב לספר? עבור מי זה חשוב?
למה חשוב להקשיב לסיפורים על השואה?
*נציין שעבור חלק מהניצולות והניצולים 'לא לספר' זאת דרך התמודדות עם הטראומה ועבור אחרות.ים דוקא 'לספר' זאת דרך התמודדות אם כחלק מפעולת הזיכרון וההנצחה ואם כחלק מתהליך ההחלמה והריפוי.
המסר לדורות הבאים
נציג את שקף 5 שבו מידע קצר על ניצול השואה מנפרד גולדברג: מתוך הפרויקט: Witness for the future של קרן השואה USC
"ב- בדצמבר 1941, מנפרד, אמו ואחיו גורשו ברכבת לגטו ריגה בלטביה. אביו הצליח להימלט לאנגליה. באוגוסט 1943, המשפחה הועברה למחנה עבודה. מנפרד ואמו נבחרו לעבוד בכנופיית כעובדי רכבת, ותיקנו קטעי רכבת שניזוקו. יום אחד במחנה, אחיו נעלם – מנפרד לא ראה אותו שוב. מנפרד ואמו שרדו את מחנה הריכוז שטוטהוף, מחנה העבודה סטולפ, בורגגרבן ואת צעדת המוות. הם שוחררו בנוישטאדט ב-3 במאי 1945 על ידי הכוחות הבריטיים. מנפרד הצליח להגר לבריטניה ולהתאחד עם אביו בספטמבר 1946. מאז, הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת לונדון עם תואר באלקטרוניקה, פגש ונישא לאשתו שרי, וגידל ארבעה בנים וכמה נכדים. יהי זכרו ברוך".
נקרין את הסרטון הקצר (הסרטון קיים עם כתוביות באנגלית בלבד).
נשאל:
- מהו המסר של מנפרד גולדברג עבורנו (כיחידים? כחברה?) למה זה כל כך חשוב לו?
- מה לדעתכן.ם יקרה בעתיד נניח בעוד כמה עשורים? האם ימשיכו לזכור את השואה? באותו אופן? באופן אחר? האם זה יהיה שונה בארץ ובעולם?
נציג ציטוט מפורסם של ניצול השואה אלי ויזל, סופר וחתן פרס נובל לשלום:
"אני מאמין בתוקף ובעומק שכל מי שמקשיב לעד הופך לעד, ולכן אלה ששומעים אותנו, אלה שקוראים אותנו חייבים להמשיך ולהעיד עבורנו. עד עכשיו, הם עושים את זה איתנו. בנקודת זמן מסוימת, הם יעשו את זה עבור כולנו." (אלי ויזל).
במקור באנגלית: "Whoever listens to a witness becomes a witness"
נאמר:
בהגדרה המילונית: 'עד' הוא אדם שחווה או ראה אירוע במו עיניו (או שמע במו אוזניו) ויכול לספר עליו. בהקשר משפטי, הוא מזומן לדווח על מידע זה. ויזל מרחיב את ההגדרה של 'עד' וטוען שיכול להיות גם עד מסוג אחר, עד שלא היה נוכח, עד שהקשיב לעדות.
נשאל:
- למה התכוון ויזל: כשאנחנו מקשיבים לעד אנחנו הופכים לעדים? האם אתן.ם מסכימות.ים איתו?
- האם אנחנו יכולות ויכולים להיות עדים למשהו שלא חווינו בעצמנו?
- האם ויזל מבקש משהו נוסף ממי שמקשיבים לעדות, מעבר להקשבה עצמה?
- אם תחזרו עכשיו ותצפו שוב באחד מהראיונות הקצרים שבמאגר של יד ושם, האם תקשיבו אחרת לעדות?
- כשלא יישארו עוד עדים חיים לספר ולהעיד על מה שעברו, האם השואה תהפוך רק לפרק רחוק ומנותק מהחיים שיילמד לבגרות בהיסטוריה?
חלק שני: הדים בהווה
נציג לדיון את השאלות הבאות:
- מה התפקיד שלנו/שלכן.ם – בני ובנות נוער, בשימור זיכרון השואה לדורות הבאים?
- והאם זה בכלל התפקיד שלכן.ם?
- האם זה שונה לדעתכן.ם בארץ ובחו"ל?
- האם למי שהן.ם צאצאים של ניצולי שואה יש אחריות גדולה יותר על שימור זיכרון השואה?\
נסביר כי חלק זה של השיעור יוקדש לחשיבה על דרכים שבהן נוכל להמשיך ולספר את הסיפורים של ניצולות וניצולי השואה, גם כאשר לא ישארו כלל עדים חיים.
פעילות בקבוצות (5-6 תלמידות.ים)
נציג את שקף 7: להעביר את הלפיד
נסביר: אתן.ם קבוצה של בנות ובני נוער שנבחרו לפרויקט ייחודי שמטרתו: להמשיך ולספר את סיפורם של ניצולות וניצולי השואה שאינם עוד בחיים לטובת הדורות הבאים.
המשימה: ליצור תוכן עבור בני ובנות נוער בגילכן.ם, שלא בהכרח מתעניינות.ים בשואה או מרגישות.ים שהיא רחוקה מהן.ם. ישנן כיום לא מעט אפשרויות לספר ולהנציח, אולם רובן פותחו ועוצבו על ידי מבוגרים, אנשי חינוך ואחרים,הפעם ניתנה ההזדמנות הזאת בידכן.ם.
חשבו בקבוצה:
- איך תגרמו לבני ובנות נוער לעצור ולהקשיב לסיפור שהן.ם לא ביקשו לשמוע?
- איך תגרמו להן.ם להרגיש משהו, לזכור את החוויה לאורך זמן?
- איך תמנעו ממישהו.י בגילכן.ם לגלול הלאה אחרי 3 שניות?
- הציעו תוצר מכל סוג שתרצו (פעילות, טקס, סרטון, משחק, אתר ועוד), שמיועד לבני ובנות נוער בארץ וש"מדבר" אליהם. החליטו בקבוצה כיצד תציגו את הרעיון שלכן.ם בפני הכיתה.
בתום הפעילות בקבוצות תציג כל קבוצה את ההצעה שלה בפני התלמידות.ים, ונאפשר להן.ם להגיב להצעות. אפשרות להרחבה: התלמידות.ים יוכלו לבחור אחת או יותר מן ההצעות ולתכנן גרסה ראשונית שלה.
לסיום נציג בפני התלמידות.ים מיזם שכבר קיים שמתמודד עם הצורך להמשיך ולספר את סיפוריהן.ם של ניצולי וניצולות השואה גם כשאין כבר עדים חיים. הפרויקט Dimensions in Testimony מאפשר לנהל שיחה וירטואלית עם ניצולות וניצולי שואה, לשאול אותם שאלות ולקבל תשובות בזמן אמת, המבוססות על סרטונים שהוקלטו מראש. תוכלו למשל להציג את ניצול השואה פנחס גוטר, ולבקש מהתלמידות.ים לשאול אותו שאלות או לדאוג למחשבים ולאפשר להן.ם להתנסות בעצמן.ם.
* ניתן לתרגם את הטקסטים לעברית באמצעות המקש הימני, אך שימו לב שיש לנסח את השאלות באנגלית. מומלץ להתנסות מראש לפני ההצגה בכיתה.
נשאל:
- איך היתה החוויה שלכן.ם? האם הרגשתן.ם שדיברתן.ם עם אדם אמיתי? עם עד.ה?
- מה דעתכן.ם על הכלי הזה, מה הוא מאפשר? מהם יתרונותיו? האם יש לו גם חסרונות?
- האם הטכנולוגיות המתפתחות יוכלו "להחליף" את העדים החיים? האם זו דרך טובה לזכור?
הצעה לסיום
נקרא את השיר "על מלאכת התרגום" של המשורר שחר מריו מרדכי (או חלק ממנו). ונחבר לשאלה מה קורה לזיכרון שאינו ממקור ראשון, הזיכרון שעבר את מלאכת התרגום, וגם לשאלה האם מי שלא חוו בעצמן.ם יכולים להיות עדים ולספר את הסיפור?
כתיבת תגובה