מערכי שיעור והפעלות | hadar | 13.05.2026
הקדמה
הרשתות החברתיות הן חלק משמעותי בחייהם של בני ובנות הנוער, שמתעדות.ים יומם וליל כל אירוע משמעותי. במערכים קודמים עסקנו בהשלכות של הרשתות החברתיות על מערכות היחסים של בני ובנות הנוער במרחב הבית-ספרי ומחוצה לו ודרך מערך זה נעסוק בהיבט אחר. מכיוון שתיעוד אירועים (כמו אירועי אלימות) עולה לכותרות מפעם לפעם, נבקש דרך מערך זה לברר ולגבש את עמדות התלמידות.ים על היבטיה השונים של התופעה. השאיפה היא להפוך את התלמידות.ים לאזרחיות.ים פעילים שיסייעו בשעת צורך, ולא לאלה שיעמדו מהצד כאשר נדרשת התערבות.
רקע
התופעה שבה בני נוער עומדים מן הצד בעת אירועי אלימות, ובמקום להושיט יד או להזעיק עזרה בוחרים לתעד את האירוע, היא ביטוי קיצוני של "אפקט העומד מהצד" המועצם על ידי הטכנולוגיה.למעוניינות צירפנו מספר קישורים גם למחקרים בנושא זה.
בספר ויקרא מופיע הביטוי "לא תעמוד על דם רעך" שמבטא במידה מסוימת לא רק עמדה מוסרית אלא הכרח אקטיביסטי לפעול במידה בה אנו נחשפים לאירוע כזה. החוק הישראלי נשען על חוק מקראי זה על מנת לא ליצור חברה שאינה מגישה עזרה בעת הצורך ואף מטילה סנקציות על אלו הבוחרים לעמוד מהצד. חוק זה קיים גם במדינות אחרות בעולם בשם "חוק השומרוני הטוב". בימינו ניתן אולי לכנות תופעה זו בשם "אפקט המתעדים מהצד".
קישור לסרטון קצר המסביר על התופעה הפסיכו-חברתית "העומדים מהצד".
פתיחה
נשאל: מי מכיר.ה את עמודי הרשתות החברתיות של "דניאל עמרם"?
דניאל עמרם הוא אושיית רשת, עיתונאי עצמאי המוכר בעיקר בזכות עמוד הטיקטוק והאינסטגרם שלו "דניאל עמרם ללא צנזורה". דניאל עמרם מעלה לעמודיו לעתים סרטוני קטטות, מזהה את המעורבים ומשתף את שמם, מקום מגוריהם ועיסוקם בעמודי הרשת החברתית במטרה ליצור סנקציות חברתיות על האנשים אשר לוקחים חלק בקטטות.
נעמיק במליאה:
- כיצד מגיעים הסרטונים אל דניאל עמרם?
- מי מצלם את הסרטונים הללו בד"כ?
- מה עובר בראש של נער.ה שעדים לאלימות ובוחרות.ים לצלם?
- האם המניעים של מי שמתעד והמניעים של דניאל עמרם הם אותם מניעים?
- מה קורה למעורבים לאחר שעולים הסרטונים ללא צנזורה לדניאל עמרם?
- האם זה כלי אפקטיבי למניעת אלימות לדעתכן.ם?
- האם המצלמה היא "מגן" (אני רק מתעד, אני לא חלק מזה)?
- איך לדעתכן.ם מרגיש.ה הקורבן כשסביבו יש "קהל" עם מצלמות במקום ידיים מושטות?
- איך לדעתכן.ם מרגיש.ה התוקפ.ת כשסביבו יש "קהל" עם מצלמות?
חלק א: לימוד ועיבוד החוק המקראי והישראלי
נחלק את הכיתה לקבוצות קטנות.
נקרין או נחלק דף מקורות הכולל שני חלקים עיקריים (נספח מצורף בסוף המערך להדפסה*)
- המקור המקראי
- שאלות עבודה/לדיון קבוצתי
- החוק הישראלי
- מקרה מבחן ושאלות עבודה
סיכום חלק א':
- נשאל את התלמידות.ים מדוע חוק שכזה נחקק במדינה ולמה רק בשנת 1998?
- נקשה האם עלינו לסכן את חיינו בקטטה המונית ואלימה כדי לעזור? (התשובה על פי החוק היא כמובן לא, אין חובה להסתכן).
- מה ניתן לעשות במקום להתערב בצורה פיזית? בנקודה זו נחבר את החוק אל המציאות של הרשתות החברתיות ונדון במשמעות של תופעת "המתעדים מן הצד".
- נשאל את הכיתה: האם לתעד אירוע אלימות זו פעולה מוסרית או לא מוסרית?
נציף את הדילמה דרך שתי נקודות מבט:
- האם אנחנו מצלמים כדי לאסוף ראיות שיעזרו לקורבן? האם עצם התיעוד יכול להרתיע את התוקף מלהמשיך או מלתקוף שוב בעתיד, כי הוא יודע שהוא מצולם?
- האם התיעוד הוא מסווה לאי-הגשת עזרה? האם מעורב כאן היבט של מציצנות ורכילות? כאשר אנו מפיצים סרטון כזה, האם אנו מנסים לזכות ב"תהילת רשת" ובלייקים של רגע על חשבון ההשפלה הפומבית של הקורבן? במידה וכן, האם הצלם לא הופך בעצם לשותפו של התוקף?
לסיכום הדיון נשאל:
במבחן התוצאה, כאשר נער.ה פותחים את המצלמה בזמן קטטה – מהו המניע האמיתי לתיעוד? שאלת המניע היא זו שתוביל אותנו להבין איך נכון לפעול בזמן אמת.
חלק ב: פרוטוקול העומדים מהצד
לאחר שהעמיקו ברובד המוסרי והחוקי של מצוות "לא תעמוד על דם רעך" ניתן לתלמידים להבין כיצד ניתן לתרגם אותו למעשה.
- כל קבוצה תנסח את "שלושת שלבי העזרה". כיצד העומדות.ים מהצד צריכות.ים להתנהל בעת אירוע המתרחש לנגד עיניהן.ם. (אנו מציעים ששלבי העזרה יהיו ניסיון לעצור את התקרית באופן פעיל, להתקשר לגורם סמכות, לודא שבמידה והאירוע מצולם ממניעי "ויראליות" לעצור את הצילום, לתמוך בקורבן כשהאירוע עצמו דועך או נעצר).
- כל קבוצה תייצר תוצר ויזואלי (פוסטר מעוצב, סטורי הסברתי, או סרטון קצר) בעקבות השאלה המנחה "מה עושים עם הטלפון בזמן אמת כשאני נוכח.ת באירוע אלימות?".
- אפשר להתייחס לדברים שלא כדאי לעשות באותם רגעים או לחלקים שונים מתוך שלבי העזרה כמו: במקום לפתוח את המצלמה לסטורי, משתמשים בטלפון למטרה המקורית שלו ומזעיקים עזרה, עצירת הוויראליות של האירוע. לנסות ולגרום לאחרות.ים לא לצלם את האירוע. זכרו כי בלי צילום, אין רייטינג לאלימות, עדות ונוכחות להיות "העד התומך". לפעמים אי אפשר להפסיק את המכות, אבל אפשר לעזור לאחריו, להציע עזרה, ללוות את הקורבן לביתו או ליידע את הוריו/מוריו ולעזור לו להגיע חזרה הביתה מה שלא ישנה את החוויה של האירוע עצמו אבל כן יכול להחזיר את האמונה באנושיות בעיני הקורבן.
סיכום
"לא תעמוד על דם רעך" אינו רק ציווי מקראי מן העבר, הוא חוק שנועד לעצב כאן חברה טובה וסולידרית יותר. היום, כשהטלפון החכם נמצא תמיד ביד, קל מאוד להפוך לחלק מתופעת "המתעדים מהצד" במקום למושיטי עזרה. באירועי אלימות, התיעוד לרוב אינו מגן על הקורבן, אלא מעמיק את הפגיעה בו. כשאנחנו מצלמות.ים בלי לחשוב על המניע ועל ההשלכות, אנחנו למעשה משתפות.ים פעולה עם התוקף.
המציאות מלמדת שאלימות יכולה להידרדר במהירות לאסון. לכן, עמידה מהצד אינה אופציה. לנו, אין את הבחירה להישאר אדישות.ים- מוסרית וחוקית, מצופה מאיתנו לקחת אחריות ולפעול. בפעם הבאה שתיתקלו באלימות, בבית הספר ומחוצה לו, אל תישארו צופות.ים מהצד. בחרו להיות פעילות.ים ופעלו על פי "פרוטוקול העומדים מהצד" שניסחתן.ם היום.
כתיבת תגובה