תמונה: Amire80, "אנשים עומדים בתור מחוץ לסופרמרקט במרכז מסחרי בירושלים", Wikimedia Commons

משבר הקורונה וההנחיות לריחוק חברתי גרמו לכולנו להירתע מחברת א/נשים, לפחד להתקרב, ולראות באחר/ים את האויב. גם במגיפה שכולנו חשופות/ים אליה וכשאין את מי להאשים, עולה הצורך האנושי לשלוח אצבע מאשימה, קל להאשים את האחר/ים: את החרדים, הערבים, מבקשי המקלט – כל מי שאינו "אנחנו". מצד שני ניתן למצוא מרחבים בהם דווקא אותה סיטואציה בדיוק מגדילה את הסולידריות. א/נשי החירום והרפואה שחושפות/ים את עצמם/ן ומטפלות/ים בחולות/ים. מתנדבות/ים שמחלקות/ים אוכל, תרופות וציוד חיוני לקשישים. יוזמות שמבקשות לדאוג לחלשים ביותר כגון היוזמה למצוא קורת גג לדרי הרחוב, עריכת קניות עבור קשישים ועוד.
נראה כי דווקא בתקופה בה יש חוויה חזקה של אובדן שליטה כדאי וחשוב להבין על מה בכל זאת יש לנו יכולת להשפיע. כעת השאלה, האם נחליט להשפיע לטובה או לרעה.
מערך השיעור כולל ארבעה חלקים, כולם מבטאים את אותו הרעיון שגם בסיטואציות משבריות בדומה למשבר הנוכחי יש הזדמנות לעשייה חיובית ולשמירה על אופטימיות. ניתן לבחור מתוך החלקים או להשתמש בכולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *