"אם אי־פעם יחזרו העצים להיות יצורים שהמחשבה על פגיעה בהם תהיה מזעזעת, יהיה זה חייב לבוא מתוך שינוי רגשי עמוק, לא מתוך נתונים מפחידים. את השינוי הזה יכולות להציע בעיקר הספרות והאמנות. איני מכיר דרך אחרת ללמד אהבה, כבוד והערצה לעצים. אנו זקוקים למשוררים ולאמנים, שראו עצים כנשמות צומחות, כדי לחזור לעולם ולראות מה יש לנגד העיניים. לחוש שאיננו רוצים לפגוע בזה" (מתוך: כל עץ הוא פסל חד פעמי, צריך רק לעצור ולהתבונן, דרור בורשטיין, הארץ 6.7.22).
מידי שנה בט"ו בשבט אנחנו נזכרות/ים בחשיבותם של העצים, בזמן שבמקביל בעולם נכרתים מיליארדי עצים והם לאט לאט נעלמים מהנוף. לקראת החג השנה בחרנו לא להציג נתונים מפחידים, אלא לחזק את הקשר הרגשי בין התלמידות/ים לעצים בתקווה שיחושו שאינן/ם רוצות/ים לפגוע בהם.
מערך השיעור נכתב ליסודי אך יכול להתאים לרוב הגילאים בהתאמות קלות. הוא כולל פעילות יצירה ואף יציאה לטבע הקרוב לכיתה!
כתיבת תגובה