כולנו רקמה אנושית אחת חיה? | מערך ליום הסולידריות

מה מביא קבוצת הומואים ולסביות מלונדון לתמוך בעובדים במכרה פחם בעיירה קטנה בווילס (אנגליה)? או בגרסה המקומית שלנו – לקבוצת להט"בקים לעמוד לצד משפחות מזרחיות משכונת גבעת עמל בצפון תל אביב, שפונו מבתיהן? מה גורם למי שנמצא.ת במקום בטוח, לסייע לאחרות.ים תוך סיכון עצמי – כמו אזרחים ממרכז הארץ שנסעו לחלץ א.נשים מהדרום בשבעה באוקטובר או רופאים בריטים שנסעו לטפל בפצועים ברצועת עזה? מהו המניע של עשרות אלפי א.נשים זרים לעמוד מדי מוצ"ש לצד משפחות החטופים במאבקן על השבת בני ובנות משפחותיהם מהשבי האיום בעזה? ומה מביא נערות.ים צעירות.ים לעבור לטבעונות כשהן.ם מגלות.ים שהקציצות הטעימות שאכלו בארוחת הצהריים הן חלק מכבשה?

התשובה לכך היא מורכבת מאוד, אך בבסיסה עומדת – סולידריות. אם כך, מה מעיר בנו סולידריות ומה מונע מאיתנו לחוש אותה? והאם אפשר ללמוד סולידריות או להרחיב את גבולות הסולידריות שלנו? מטרת המערך שלפנינו היא בירור השאלות המאתגרות האלו, בתקופה מאתגרת לא פחות מהתקופות שבהן עלו שאלות אלו בעבר.