ילד א' וילד ב' (מעובד לפי מקור לא ידוע)
מעשה בשני ילדים שנולדו באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה
ילד א' וילד ב'
לילד א' יש אבא עורך דין ואמא מהנדסת חשמל
לילד ב' יש אמא עוזרת לגננת ואבא פועל טקסטיל במפעל
לילד א' יש המון צעצועים ומשחקים
לילד ב' יש חדר עם עוד 4 אחים
לילד א' יש מחשב, לילד ב' אין
לאחר 6 שנים, באותו יום ובאותה השנה, הם נכנסים לכיתה א
ילד א' מגיע כשהוא כבר יודע לכתוב ולקרוא, קצת חשבון, ואפילו קצת אנגלית
וילד ב'… לילד ב' אין ילקוט, אז הוא סוחב את המחברות בשקית
ילד א' מכין את השיעורים במחשב ומגיש בזמן
לילד ב' אין מחשב (כבר אמרנו) ואין גם שולחן.
לילד א' יש חוג אומנות, חוג מחשב וחוג פסנתר
וילד ב', כשיש בלגן בבית, הוא בורח לחבר'ה בחצר.
וחולפות שש שנים ושני הילדים בכיתה ו' והנה הם מחולקים להקבצות
וילד א' הולך להקבצה א' וילד ב' הולך להקבצה ב'.
לילד א' יש מורה פרטית ולילד ב' אין.
לילד א' אומרים כולם שהוא בטוח יהיה פרופסור כי הוא יודע מתמטיקה טוב
וגם לילד ב' אומרים שיש חוכמה, חוכמת רחוב.
והשנים חולפות והילדים מגיעים לתיכון
וילד א' הולך ל-5 יחידות לימוד מתמטיקה ו-5 אנגלית.
וילד ב' רק ל-3 ול-4.
ולפעמים בהפסקות מבטיהם של שני הילדים מצטלבים
ולרגע אחד שניהם מבינים שמשהו פה לא צודק, שהם בחיים לא יהיו שווים.
שנים חולפות מאותו יום בו נולדו שני הילדים והנה הם משוחררים מהצבא
ילד א' קיבל מאבא מתנת שחרור – טיול מסביב לעולם.
ילד ב' בבוקר משלים בגרויות ובערב עובד, מלצר באולם.
והם נכנסים לאוניברסיטה… באותו יום באותה שנה
ילד א' שילם מראש את שכר הלימוד ל-4 שנים,
וילד ב' עובד בלילות במלצרות וממשיך ללמוד בימים.
וככל שהאוברדראפט גדל, כך יורדים הציונים ואחרי שנתיים, ילד ב' נשבר.
"נלך לעבוד שנתיים שלוש" הוא אומר לעצמו, "נעשה קצת כסף ואח"כ נחזור ללמוד
ילד ב' נוטש את ספסל הלימודים… והוא לא חוזר עוד.
שניהם כבר בני 30, באותה שנה, באותה מדינה
לילד א' נולד ילד א' ולילד ב' נולד ילד ב'.
