הגעתם לצבא. קראו את המשך הסיפור על ילד א' וילד ב':
לאחר 6 שנים, באותו יום ובאותה השנה, הם נכנסים לכיתה א
ילד א’ מגיע כשהוא כבר יודע לכתוב ולקרוא, קצת חשבון, ואפילו קצת אנגלית
וילד ב’… לילד ב’ אין ילקוט, אז הוא סוחב את המחברות בשקית
ילד א’ מכין את השיעורים במחשב ומגיש בזמן
לילד ב’ אין מחשב (כבר אמרנו) ואין גם שולחן.
לילד א’ יש חוג אומנות, חוג מחשב וחוג פסנתר
וילד ב’, כשיש בלגן בבית, הוא בורח לחבר’ה בחצר.
וחולפות שש שנים ושני הילדים בכיתה ו’ והנה הם מחולקים להקבצות
וילד א’ הולך להקבצה א’ וילד ב’ הולך להקבצה ב’.
לילד א’ יש מורה פרטית ולילד ב’ אין.
לילד א’ אומרים כולם שהוא בטוח יהיה פרופסור כי הוא יודע מתמטיקה טוב
וגם לילד ב’ אומרים שיש חוכמה, חוכמת רחוב.
והשנים חולפות והילדים מגיעים לתיכון
וילד א’ הולך ל-5 יחידות לימוד מתמטיקה ו-5 אנגלית.
וילד ב’ רק ל-3 ול-4.
ולפעמים בהפסקות מבטיהם של שני הילדים מצטלבים
ולרגע אחד שניהם מבינים שמשהו פה לא צודק, שהם בחיים לא יהיו שווים.
1. קראו את הכתבה: "כל ההורים רוצים את הילדים ב 8200" (כתבה מלאה: מקוון, דה מרקר)
2. מה אתן/ם חושבות/ים על אי השוויון המוצג בכתבה?
3. כתבו את המשך הסיפור על ילד א' וילד ב' בהגיעם לצבא.