“הלכנו יחד לקיוסק של קדוש. ואבא ביקש כובע של קאובוי בשבילי. רעדתי מהתרגשות. קדוש הראה לו שני סוגים. אחד מפלסטיק ואחד מנייר. אבא בחר בכובע מנייר. לא היה אכפת לי. העיקר שאני קאובוי.
הניח אבא את הכובע על ראשי ואמר: איזה יופי, איזו תחפושת, אתה קובוי. ממש קובוי אמיתי. וצחק מלוא פיו. טפח על שכמי ולחץ את ידי ואמר: שלוף.
מזמן לא ראיתי אותו שמח ככה. כל כך שמחתי שלא חשבתי אותה שעה שאין לי יריעה על הכתפיים, ולא פסי קישוט על המכנסיים וגם אין לי אקדח. לא היה אכפת לי בכלל. אני מחופש. מחופש לקאובוי. מי ישווה לי…”

פרק ראשון מתוך ספרו של חיים סבתו “בואי הרוח” שמתאר ברגישות ובתום את החוויה שלו בפורים כילד מעברה שמתחפש לראשונה בכובע מנייר….