“רות היא יותר מאשר עוד סינדרלה ספרותית, היא הסינדרלה הסטראוטיפית ביותר האפשרית. ברות מתגלמים כל המעמדות הנחותים של המקרא: אלמנה, ענייה ונכריה (ולא סתם נכריה, אלא מואביה, בת לאחד משני העמים המשוקצים ביותר בתנ”ך). די בהשתייכות לאחת מן הקבוצות הללו כדי להתפלש בשוליים החלשים ביותר של החברה המקראית, ורות נמצאת בכולן, היא אבי אבות החולשה. והנה, בסוף הסיפור יושבת לה האלמנה הנוכריה והענייה הזו ברום הסולם החברתי, נשואה באושר ובעושר לאיש המכובד ביותר בקהילה וחובקת בזרועותיה את סבו של המלך הנערץ ביותר בישראל. מה גרם למהפך המדהים בגורלה? כיצד הצליחה לטפס מאשפתות ולהיות אמה של מלכות?”

 יוכי ברנדס כותבת על דמותה של רות המקראית – האם היא גיבורה של אגדה? במאמרה “סינדרלה המקראית

הטקסט לקוח מתוך: בתל”ם – בטאון התנועה ליהדות מתקדמת, מאי 2007, עמ’ 1 (המשך בעמ’ 14).

לקריאת הטקסט