המונח 'מקובלת' והשאיפה להיות כזאת, כמעט ולא השתנו מאז שהיינו בעצמנו נערות. לכולנו ודאי יש זיכרונות מורכבים ולעיתים אף כואבים בנושא הזה, בין אם "נחשבנו" למקובלות ובין אם לא "נחשבנו" למקובלות.
התופעה הזאת ממשיכה ומשגשגת בעוצמות חדשות בתרבות העכשווית שבה שולטים אמצעי התקשורת, הרשתות החברתיות והמותגים, ההשלכות שלה כרוכות לעיתים בפגיעות קשות בנערות.

וכך כותב אליעזר יריב במאמרו: "אלימות חברתית של בנות"

"סממנים של אלימות חברתית מתחילים להיראות כבר בגן הילדים והם גוברים עם תחילת הלימודים בבית הספר היסודי וככל שהבנות מתקרבות לגיל ההתבגרות. נערות בכיתה ז נוקטות הרבה בפעולות של נידוי והתעלמות ונמנעות מעימות ישיר. בנות, יותר מבנים, מעורבות באלימות חברתית סמויה, הן כפוגעות והן כנפגעות…מכיוון שילדים נוטים להסתיר את פגיעותיהם, במיוחד כאשר מדובר בהפצה שקטה מפה לאוזן של דברי בלע, קשה מאוד לאתר ולגלות מסע כזה של נידוי והחרמה. הגיוני שהפגיעה בקורבן תהיה במישור שחשוב לו.

בקישור הבא תמצאו מערכי שיעור שמותאמים לגילאי יסודי, חט"ב ותיכון העוסקים בדילמות ובסוגיות שמעסיקות בנות סביב 'המקובלות' שלהן. את המערכים פותח איור שמטרתו לשמש גירוי לדיון בנושא. 

* בחרנו הפעם להתייחס לנערות, על אף שגם בנים עסוקים בלהיות מקובלים. ישנה חשיבות רבה לעיסוק בנושא עם התלמידות בנפרד מהבנים, במרחב בטוח, שמאפשר שיח פתוח ומכבד.

2 תגובות

  1. הגב

    סלינה ארקדש

    תודה אלהאם על תשומת הלב לנושא השוני לאום ודת. בהחלט נחשוב על הדברים הללו ונראה באילו מערכים אנחנו יכולות וגם יודעות איך להתייחס לכך.

  2. הגב

    אלהאם

    זו עשייה אדירה, מעניינת ומאתגרת מאוד אשמח לשתף ולהשתתף.
    אולי פיספסתם את נושא השוני לא רק מגדרית ומעמדית אלא גם לאום ודת. תלמידים חייבים להכיר תלמידים אחרים שהם שונים גם מבחינות לאום – ערבים למשל. הרי יש מספר לא קטן של תלמידים ערבים שלומדים בתיכון חדש בגמנסיה הרצליה העירוני ד העירוני ה עירוני ז ועוד כמה בתי ספר ששם הם לא מוזכרים ולא מוגדרים כמיעוט לאומי . אולי אתם המקום להכיר ולהדריך איך מכילים תלמידים כאלה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *