עלינו ליצור פדגוגיה למען השמחה והצדק!
בתכנית הלימוד שלי, אני משתמשת בחיי התלמידים כטקסטים ביקורתיים שבהם יש לקושש סיפורים ולחגוג שירים, כמו גם בניתוחים לעומק של מאמרים שמאוששים את זכותם למקום של כבוד בחברה שלנו.
אני מנסה לפתח תכנית לימוד שמתמקדת בסוגיות המוסריות של זמננו, כיון שגיליתי שתלמידים ולתלמידות אכפת יותר מהלימודים כשהתוכן מדבר אליהם/ן. הכתיבה והדיבור על הנושאים האלה: כמו גזע, מעמד, מגדר וסולידריות – מוציאה אותם מעולם הצללים אל אור היום, כך שתלמידים יכולים להבין מדוע דברים הם הוגנים או בלתי הוגנים, וכיצד לשנותם.

השפה של התלמידים והתלמידות היא היסטוריה שירשו מהוריהם, סבתותיהן, סביהם וסבי סביהם-אוצר בלום של מילים וזכרונות וקולות של בית, ולא עובש חברתי שיש לצחצח מלשונם ועטם. כשאנחנו יוצאות מנקודת הנחה שיש “לתקן” את התלמידים/ות, אנו מוצאות עצמנו כמעט תמיד עם תכנית לימוד שמוחקת את שפת הבית של התלמידים/ות.
הטקסטים שאנחנו מביאות לכיתה אומרים הרבה על מה אנו חושבות שהוא חשוב, איזה סיפורים זוכים להיות מסופרים, אילו קולות יישמעו ומי בשוליים.

הוראה של שמחה וצדק פירושה גם העמדת תכנית הלימוד בהקשר חיי התלמידים/ות.
כשמחברים את הנושאים הללו לספרות שאנו קוראים/ות, וכשאנחנו כותבים/ות ומדברים/ות על בעיותיהם האמיתיות, הן עולות על פני השטח, במקום להיקבר ולרדוף אחרינו כרוחות רפאים לאורך כל יום הלימודים.
העמדת חיי התלמידים והתלמידות במרכז תכנית הלימוד גם משדרת להם שהם חשובים- חייהם וחיי אימותיהם ואבותיהם חשובים.
כשאנו יוצרות מטלות כתיבה שמכניסות את זיכרונות התלמידים והתלמידות לכיתה, אנו מכבדות את מורשתם ואת סיפוריהם כחומר לימודי ראוי.
לאורך כל השנה, התלמידים והתלמידות שלי כותבים שירים וסיפורים על אנשים ואירועים שמתחברים לתכנית הלימוד. הכתיבה שלהם היא אקט טרנספורמטיבי שבו הם/ן בונים/ות את מיומנויות האוריינות שלהם/ן ובה בעת יוצרים/ות לעצמם/ן מקום בעולם.

הוראה של שמחה וצדק פירושה יצירת תכנית לימוד המאוכלסת בכותבות, כותבים ובדמויות שלא רק מייצגים את שורשיהם של התלמידות והתלמידים שלנו, אלא גם פותחים צוהר לעולם.
הספרים שאנו בוחרות להביא לכיתה אומרים הרבה על מה שנראה לנו חשוב, על זהות הכותבים שניתן להם קול בכיתה, ועל זהותם של אלו שנדחקים לשוליים. בתור מחנכת לצדק חברתי בכיתה למיומנויות שפה, אני מחפשת סיפורים שגיבוריהם וגיבורותיהם מסרבים לקבל את “מקומם” בחברה. אני מנסה למצוא טקסטים ספרותיים ועיוניים על א-נשים שמשבשים את התסריט שהחברה כתבה בעבורם.
אני רוצה שהתלמידים והתלמידות שלי יכירו בכך שההיסטוריה אינה גזירת גורל, שיש מרחבים שבהם ניתן לכופפה, לשנותה, לעשותה צודקת.

לקריאת המאמר המלא