בסוף השנה אני תמיד מהרהר על החזון שלי: איך, ובאלו דרכים, קידמתי את האג’נדה שלי בכיתה?…באביב הבנתי שזו אסטרטגיית המפתח שלי כדי למנוע שחיקה: שיהיה לך חזון, להחזיק אותו קרוב, לנשום אותו ולעבוד דרכו. אני אבוד ללא החזון שלי. זה שומר על העוגנים שלי. זה עוזר לי להתמודד עם הדרמות, פוליטיקות, תסכולים, וצוות שעליהם אני לא יכול לשלוט. זה מזכיר לי מי אני ולמה אני כאן. וכך, בסוף השנה, אני חושב על איך ובאלו דרכים הגשמתי את החזון שלי.

כתב: דוד אגיליאר